בעמוד זה מרוכזות שאלות נפוצות בנוגע לטיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה. שאלות כמו "למה להשקיע בפניה לטיפול אם אפשר לדבר אם חבר?" ומה ההבדל בין פסיכיאטר, פסיכולוג ופסיכותרפיסט, הן שאלות שיש מקום לשאול ולברר כאשר שוקלים פניה לאיש מקצוע. שאלות בנוגע לסגנון הטיפול ומשך הטיפול גם הן לגיטימיות. חשוב להדגיש שבפניה לכל איש מקצוע חשוב להרגיש נוח לשאול כל שאלה שמעסיקה, כולל שאלות בנוגע להכשרה או ניסיון של המטפל. האמון במטפל הוא הבסיס להצלחת הקשר הטיפולי, ולכן גם אם מתעוררת שאלה לאחר התחלת הטיפול, מומלץ תמיד להעלות אותה בפגישה.

כאשר איכות החיים שלנו נפגעת בגלל קושי נפשי או אירוע חיצוני שמשפיע עלינו, ולא הצלחנו לפתור את הבעיה בעצמנו או בעזרת התייעצות עם אדם קרוב, והזמן לא עושה את שלו, אז נראה שיש סיבה לפנות לטיפול אצל פסיכולוג, פסיכותרפיסטית או פסיכולוגית.
בכל מקרה של התלבטות אפשר תמיד לקבוע פגישה חד פעמית אצל איש מקצוע ולהתלבט עמו ביחד.
סיבות שכיחות לפניה לטיפול אצל פסיכולוגים: רוצה קשר זוגי ולא הולך, קרה לי משהו קשה בחיים ואני לא מצליח להמשיך הלאה, יש לי בעיה רפואית והרופאים לא מוצאים שום הסבר פיזי והפנו אותי לטיפול נפשי, אני מרגיש/ה שלא טוב לי בחיים ולא מבינ/ה למה, התמודדות עם משבר בחיים, מוות של אדם קרוב.

חברים זה דבר נפלא וכדאי לשמור עליהם ולדבר עמם. לדבר תמיד עוזר וסביבה תומכת היא בסיס מצויין להתמודדות בעת משבר. יחד עם זאת יש הבדל גדול בין חבר לפסיכותרפיסט. ראשית, השיחה עם איש מקצוע שונה, היא אינה מיועדת רק לספר את הסיפור. הפסיכותרפיסט בהכשרתו לומד להגיב למה שאנחנו מספרים באופן שונה מחבר. תגובותיו עוזרות לנו להבין ולהשתנות ויש בהן יותר מאשר תמיכה והבעת אהדה בלבד. בפגישה טיפולית המטפל מקדיש את כולו להקשבה לנו ואינו מכניס את ענייניו האישיים לשיחה. בנוסף איש המקצוע ניטראלי יותר מאשר חבר ולעיתים נדרשת התבוננות כזו על הדברים כדי לעזור. לבסוף, המסגרת שמספקת הטיפול הנפשי חשובה מאוד לצורך ההתמודדות. לנפש יש תכונה מעניינת לפיה כאשר יש יום ושעה קבועים סביבם אנו מתארגנים לצורך עבודה על עצמנו, משהו חדש קורה, בדיוק כמו בכל מסגרת אחרת שגורמת לנו להתארגן סביב משימה.

אין סתירה בין טיפול תרופתי ושיחתי, לעתים הם משלימים היטב זה את זה. התרופות הנמצאות בשוק, כמו תרופות נגד דכאון וחרדה מועילות במצבים מסוימים בלבד ופועלות על הסימפטומים של הבעיה ולא על מקורה.
כפי שאקמול מוריד את החום אך אינו מרפא את הדלקת, כך גם תרופה נגד חרדה תיצור הקלה זמנית אך לא תתקן את הבעיה העמוקה הגורמת לאדם מסוים לסבול מפחדים וחרדות.
במידה והבעיה נובעת מגורמים פסיכולוגים, באישיות או ביחסים עם המשפחה למשל, התרופה לא תשפר את המצב. לעתים רצוי להשתמש בתרופות לשם הקלה על המצוקה המיידית, אך הטיפול הפסיכולוגי נחוץ כדי לשנות את גורמי הבעיה ולמנוע את התחדשות המצוקה.

הייתי בטיפול פסיכולוגי כשהייתי נערה, לפני למעלה מ-20 שנה וכל מה שאני זוכרת זה שהפסיכולוגית שתקה והנהנה. מבחינתי זה היה כמו לדבר לקיר. האם הגישה של הפסיכולוגים השתנתה?

בתפיסה שלי, טיפול פסיכולוגי הוא מקום שמקנה בטחון ותמיכה ומאפשר התפתחות, צמיחה ושינוי.בדיוק כמו שתינוק זקוק לקשר אנושי שיש בו חום ואהבה כדי להתפתח, ולא רק לצרכים פיזיים של מזון, שתיה ושינה, כך גם המטופל זקוק לקשר אנושי ולא רק להקשבה ופרשנות פסיכולוגית.
ישנם גישות ותפיסות שונות של טיפול, אך מרבית אנשי המקצוע שעוסקים בפסיכותרפיה (טיפול נפשי) אינם פסיבים כפי שהיה יותר מקובל בעבר, ותופסים מקום של נוכחות מול המטופל.

הסיבה השכיחה לקשיי הירדמות היא מתח נפשי, דאגה, מחשבות טורדניות, לחץ וחרדה. כל אלו מעלים את רמת המתח בגוף. כאשר הגוף נמצא במצב של עוררות, אנו מתקשים להירדם.
פעולות שמורידות את רמת המתח בגוף יכולות לעזור לנו להירדם:
פעילות ספורטיבית (כמה שעות לפני שעת השינה) כגון הליכה מהירה מאד מומלצת. אנשים שסובלים מקשיי הירדמות שלא עשו פעילות ספורטיבית, מדווחים על שיפור בקשיי ההירדמות לאחר שמסגלים לעצמם את ההרגל החדש...קרא בהרחבה

אני מנהל בכיר בחברת היי טק ואין לי זמן להגיע לטיפול כל שבוע. קראתי לאחרונה על טיפול שמתבצע באופן אינטנסיבי במהלך פגישות יומיומיות בתנאי בית מלון בחו"ל. מה דעתך על כך?

שיטת טיפול אינסטנט או "זבנג וגמרנו" יכולה להשמע מאד מפתה. יחד עם זאת אני מתקשה להאמין בפתרונות מהירים בכל הנוגע לנפש האדם. אגב, לא רק הנפש מתקשה להשתנות במהירות, גם התהליכים שקורים בגוף לטוב ולרע הם שינויים של תהליך. תאים חיים בניגוד לדוממים מתפתחים לאט. גולם שהופך להיות פרפר וניצן שנפתח לפרח הם דוגמאות שאני אוהבת לתת כאשר אני מסבירה על תהליך השינוי בעזרת טיפול.
נפש האדם מתפתחת מרגע הלידה והאישיות שלנו מתעצבת במהלך שנות הילדות וההתבגרות. זו הסיבה שלהשתנות בגיל 30, 40 או 50, זו משימה לא קלה. הנפש שלנו עיקשת וזקוקה לזמן ולסבלנות כדי להשתנות. טיפול זה לא "בילוי" או "כיף". להגיע לטיפול כל שבוע זו מחוייבות לתהליך שלפעמים יכול להיות מתסכל וכואב.
המחשבה שאם טיפול מתקיים בתנאים של חופשה או בסביבה שמנותקת לגמרי מהסביבה הלחוצה תורמת לתהליך הטיפולי לאו דווקא נכונה. הרבה פעמים דווקא הארועים היומיומיים שקורים לנו בסביבה הטבעית (בעבודה, בבית) הם הארועים שדרכם מגיעים להבין את הדינמיקה הפנימית שגורמת לתקיעות או לסבל. לדוגמא, אם מנהל מוטרד מאד מהיחסים שיש לו בעבודה, דווקא הדוגמאות שיביא לטיפול מחיי היום יום יהיו חשובים להצלחת הטיפול. אני יכולה לשער שכאשר הטיפול מתקיים בחו"ל, הניתוק לאו דווקא יתרום להבאת הנושאים האלו לפגישות הטיפוליות.

אני בת 38, אמא לשתי בנות. התייתמתי מאמי בגיל 5. לאחרונה אני מרגישה חוסר סבלנות כלפי בנותיי, אני מתפרצת וצועקת עליהן ואחר כך מרגישה חרטה שלא עוזבת אותי שעות רבות. אני מתקשה להרדם בלילות וסובלת מעייפות רבה. בעלי טוען שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי. לדבריו העובדה שגדלתי בלי אמא משפיעה על האמהות שלי. האם יש צדק בדבריו?

האובדן שחווית בילדות קשה ביותר ולא יכול להיות שלא השפיע עלייך. יחד עם זאת, יכולות להיות סיבות רבות לחוסר הסבלנות שלך ולקושי בשינה. במסגרת של טיפול פסיכולוגי, ניתן לברר את הסיבות לאי שקט והחרדה שבאה לידי ביטוי בקושי להירדם ואת הסיבות לקשיים בהתמודדות עם משימת ההורות.
אמהות היא דבר מורכב ולא פעם מפגיש את האשה עם הילדות שלה. החוויה של יתמות (שקיימת כשהאם נעדרת פיזית או רגשית) משאירה עם תחושת חסר והחמצה. כאשר קיימת חוויה של חסר בדמות אמהית חמה, תומכת, מכילה ומרגיעה אין ספק שמשימת האמהות קשה יותר.