מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה
החיים מזמנים לנו כל מיני סוגים של פרידות. יש פרידות כואבות מנשוא, פרידות מאדם שליווה אותנו כל חיינו, פרידות מהיקרים לנו הם תמיד הכי קשות.
יש גם פרידות שמחות, פרידות של גדילה והתפתחות, פרידות ממצבים שגרמו לנו יותר צער מאשר טוב ואנחנו נפרדים מהמצבים האלו בשמחה אפילו.
יש פרידות מאנשים שלא אהבנו,, יש פרידות מתפקיד שהיינו כלואים בתוכו והחלטנו להתפטר ממנו יום אחד.
יש הרבה מאד סוגים של פרידות. יש אפילו פרידות וירטואליות ברשת שיכולות לכאוב מאד. עוצמת הכאב קשורה בין היתר בכמות האנרגיה וההשקעה הרגשית שהייתה לנו בתוך הקשר, שממנו אנחנו נפרדים.
בטיפול פסיכולוגי אנחנו נפרדים לעיתים מדפוסים והתנהגות שגורמים לנו לסבל נפשי. אבל גם פרידה מהחלקים האלו באישיות היא סוג של אובדן. לכן כל שינוי קשור גם בכאב נפשי...ולכן כל כך קשה לנו להשתנות. רובנו לא אוהבים לכאוב. אפשר להבין את זה.
בקשרים רומנטיים מצפים בדרך כלל שככל שהקשר נמשך זמן ארוך יותר, שהכאב בפרידה יהיה גדול יותר. הניסיון המקצועי שלי למד אותי שלא כך הדבר.
ישנם אנשים שנכנסים ויוצאים מקשרים רומנטיים באופן די סדרתי...ולא חשים את כאב הפרידה. גם כאשר מדובר בניסיון לקשר שלא הצליח, טבעי להרגיש צער על כך שהציפייה לקשר לא התממשה, ולהרגיש אכזבה. הקושי להרגיש את הכאב על סיום של קשר רומנטי, מעיד גם על קושי להרגיש באופן כללי. כאשר יש קושי בלהרגיש, יש קושי ביצירת אינטימיות זוגית...ולכן כאשר אדם מגיב באדישות לפרידה מבן זוג, סביר להניח שגם בתוך הקשר הזוגי ממנו נפרד, החלק הרגשי לא קבל מקום משמעותי.
לעומת זאת, יש המגיבים בעוצמת כאב רבה על סיום קשר רומנטי, גם אם הוא היה קצר יחסית. ניתן להיות מושקע רגשית בקשר רומנטי, גם אם הוא בתולי עדיין. הנטייה להשקעה רגשית קשורה בין היתר בציפיות שאנחנו מפתחים מהקשר, בכמיהות שלנו ובפנטזיות שלנו לגבי הקשר. היכולת לפנטז ולחלום חלומות מושפעת בין היתר גם ממידת היצירתיות והחופש לנו לתת דרור לחלקים השונים בנפש שלנו. לעיתים החלקים האלו הם חלקים של הילד או הילדה שבתוכנו. אנשים שמסוגלים "לשכוח" ברגעים מסוימים את הקולות הבוגרים והשקולים שאומרים לנו "לעצור" ולא לפתח ציפיות מוקדם מידי, עלולים למצוא את עצמם מתאהבים יותר מהר מאשר אנשים שאינם מחוברים לילד שבתוכם....ולכן גם לכאוב יותר כאשר מבינים שהפנטזיה לגבי הקשר לא התממשה במציאות.
יש פעמים והסיבה לכך שאדם שרוצה קשר זוגי לא מוצא את עצמו בזוגיות היא הקושי והיעדר היכולת להימצא באינטימיות רגשית. יש ואינטימיות מעוררת בהלה ונחווית כסכנה לנפרדות. בטיפול פסיכולוגי יש הזדמנות לחוות את הפחד הזה בזמן אמת דרך הקשר שמתהווה עם המטפל. זה היתרון של טיפול. כמובן שקיימת תמיד "סכנה" שאדם עם קושי באינטימיות שנמצא בטיפול יעזוב גם את הטיפול ברגע שתיווצר אינטימיות בטיפול...אבל אם אפשר יהיה למנוע את הפרידה בתוך הטיפול, אזי יש תקווה לשינוי גם בחיים האמיתיים.
יש ומגיעים לטיפול כי מבינים שהנטייה להיפרד מבני זוג היא דפוס שחוזר על עצמו...יש הבנה שזה לא מקרי. שהדבר לא נובע בגלל שטרם נמצא "האחד המיוחד" או ה"האחת והיחידה"...גם במקרה זה הטיפול מהווה הזדמנות להבין את הסיבות היותר עמוקות למצב שבו אדם מוצא עצמו מתאהב מהר אך גם נכבה מהר, או ממהר לעזוב לפני שיעזבו אותו...או כל וריאציה אחרת של פחד מקשר שבאה לידי ביטוי בחסר יכולת להישאר בתוך קשר זוגי לאורך זמן.
אין בדברים שאני כותבת כדי לומר שקשרים ארוכים הם האידיאל או השאיפה שאמורה להיות לנו. לכל אדם הזכות לבחור את סוג הקשר שמתאים לו. אין כאן נכון או לא נכון. הפניה לטיפול נובעת תמיד ממצוקה. המצוקה מתעוררת כשהרצון שלנו לקשר ארוך לא מצליח לנו, כלומר שאנחנו רוצים לבחור להיות בזוגיות ארוכת טווח אבל זה לא קורה לנו.
 

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה