מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה
לא תמיד אנו קשובים לרצון שלנו. הרצון שלנו יכול ללכת לאיבוד. לפעמים אנחנו נוטים לרצות את האחר מהפחד שאם לא נענה לרצון שלו משהו יתקלקל בקשר.
זה יכול לקרות לנו מול הילדים שלנו (כאשר אנחנו בתור הורים נכנעים לרצון של הילדים ומתקשים לומר "לא", זה יכול לקרות בעבודה מול המנהל שלנו שמבקש מאיתנו לעבוד שעות נוספות למרות שיש לנו התחייבות קודמת באותן השעות...או בתוך זוגיות כמובן. זה קורה כל הזמן ועם כל אחד שיש לנו איתו קשר.
לעיתים שמניע אותנו זה הפחד מאובדן האהבה או ההערכה שאנחנו מקבלים מהשני. לעיתים זה לא הגיוני ובכל זאת אנחנו מונעים מכך.
זה טבעי ונורמלי לרצות למצוא חן בעיני האחר ולרצות לקבל אהבה והערכה בגין ההתנהגות שלנו. אבל כמו כל דבר בחיים, הכל תלוי במידה ובאיזון שיש.
האם בתוך זוגיות, רק אני מוותר או האם הוויתור הוא הדדי?
האם לפעמים אני נענה לבקשות של חברים אבל לעיתים גם מסרב?
אין ספק שבתוך קשר אנחנו לפעמים צריכים לוותר על הרצונות ועל הצרכים שלנו. כל עוד הוויתור מאוזן על ידי פעמים שבהם אנחנו גם מתעקשים על הרצון שלנו ולא מוותרים עליו.....כל עוד יש גם פעמים שאנחנו שמים את עצמנו לפני השני, סביר להניח שהרצון שלנו לא ממש הלך לאיבוד....
לפעמים אנחנו מתוסכלים מכך שאנחנו לא יכולים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים. זה לא קשור כמובן רק לנושא של קשר. יש לנו רצונות רבים ולא תמיד המציאות מאפשרת לנו את הרצונות.
אולי אנחנו רוצים לצאת לחופשה ארוכה ואין לנו את האפשרות הכלכלית, אולי אנחנו רוצים משהו בלתי ניתן להשגה...כל אחד רוצה דברים שהוא לא יכול לקבל.
השאלה החשובה היא אם אנחנו יודעים בכלל מה אנחנו רוצים...מה יעשה לנו טוב? מה יגרום לנו להנאה?
מה יגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו?
כשאנחנו כבר יודעים מה אנחנו רוצים או מה נכון לנו, כמה אנחנו מעיזים ללכת עם הרצון שלנו? אני מדברת על הדברים הקטנים של החיים, לא על הגשמת חלומות גדולים.
כמה אנחנו מעיזים לבקש את מה שאנחנו רוצים מאחרים?
כמה אנחנו מעיזים לומר "לא" כאשר מבקשים מאיתנו לעשות משהו שלא מתאים לרצונות שלנו?
אלו שאלות שחשוב שנשאל את עצמנו, בעיקר אם אנחנו מרגישים מתוסכלים וחסרי שביעות רצון בתוך מערכת יחסים (עבודה, זוגיות, חברות) או באופן כללי כאשר אנחנו מרגישים חוסר שביעות רצון מהאופן שבו החיים שלנו מתנהלים.
רגשות של תסכול, כעס, ואי שביעות רצון...מעידים שמשהו באופן שבו אנחנו מתנהלים אינו כשורה. אולי אנחנו לא מספיק נותנים מקום לצרכים שלנו....ואולי הרצונות שלנו פחות מידי מתמלאים...
אני מאמינה שאם ניתן להם מקום וננסה להבין אותם נוכל גם לעשות שינוי.
לסיום, אני מצרפת רשימה של משפטי דירבון לאפקטיביות בינאישית מתוך "הפרעת אישיות גבולית – מדריך להקניית כישורים מאת מרשה לינהן 2006 הוצאת אח בע"מ:

1. זה בסדר לרצות או להזדקק למשהו ממישהו אחר.
2. יש לי אפשרות לבקש ממישהו את מה שאני רוצה או זקוקה לו.
3. אני יכולה לעמוד בכך אם לא אקבל את מה שאני רוצה או זקוקה לו.
4. העובדה שמישהו אומר לא לבקשה שלי אין פירושה שלא הייתי צריכה לבקש זאת מלכתחילה.
5. אם לא אשיג את מטרותיי, אין פירוש הדבר שלא התנהלתי בצורה מיומנת.
6. עמידה על דעתי בקשר לדברים "קטנים" יכולה להיות חשובה בדיוק כמו שדברים "גדולים" חשובים לאחרים.
7. אני יכולה לעמוד על זכויותיי ובכל זאת להיות בן אדם טוב.
8. לפעמים יש לי זכות להתעקש על דעתי, למרות שהדבר לא נוח לאחרים.
9. העובדה שאנשים אחרים אינם אסרטיביים אין פירושה שאסור לי להיות אסרטיבית.
10. אני יכולה להבין ולהזדהות עם אנשים אחרים ובכל זאת לבקש את מה שאני רוצה.
11. אין שום חוק האומר כי לדעותיהם של אנשים אחרים יש יותר תוקף מאשר לדעתי.
12. יתכן שארצה לעשות כרצונם של האנשים שאכפת לי מ הם, אך אינני חייבת לעשות כרצונם כל הזמן.
13. נתינה, נתינה, נתינה, אינה הכול בחיים. גם אני אדם חשוב בעולם הזה.
14. אם אסרב לעשות טובות לאנשים, אין הדבר אומר שאיני אוהבת אותם. גם הם יבינו זאת, ככל הנראה.
15. אין לי שום התחייבות להגיד כן לאנשים רק משום שיבקשו ממני טובה.
16. העובדה שאני אומרת לא למישהו אינה הופכת אותי לאדם אנוכי.
17. אם אומר לא לאנשים והם יכעסו, אין זאת אומרת שהייתי צריכה להגיד כן.
18. אני יכולה להרגיש טוב בקשר לעצמי גם אם מישהו אחר כועס עלי.

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה

קעקועים | בגרות במתמטיקה | סרי לנקה