מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה
לא פעם בחיים אנחנו עומדים בפני משמה של טיפוס על הר.
ההר אנחנו שאנחנו רוצים לטפס עלי יכול הר קטן, הר תלול, הר שנראה בלתי אפשרי לטיפוס עליו, הר מוכר, הר חדש, הר מפחיד, הר מרגש, הר שנעים לטפס עלי כי הדרך סלולה היטב או הר שמאמץ לטפס עלי כי הדרך היא דרך חתחתים.
בפיסגת ההר מחכה לנו תגמול נוצץ: אושר,אהבה, הבנה, ממון, הצלחה מעמד סיפוק, הנאה....
יש וודאי הרבה סוגים של הרים ופסגות הרים שלא ציינתי. כל אדם מכיר את ההרים שאליו הוא שואף לטפס ומכיר את המידה שבו הוא נהנה או סובל מטיפוס ההרים האישי שלו.
האם אנחנו יכולים להנות מהטיפוס עצמו?
האם אנחנו יכולים להרגיש מסופקים גם אם לא הגענו לפסגה אבל הגענו אל אמצע ההר ונשקף ממנו נוף יפה ומרהיב?
האם אנחנו יכולים לטפס על ההר הזה בידיעה שלוקח זמן רב להגיע לפסגה אבל להאמין שיום אחד נגיע אליו? האם אנחנו מאמינים ביכולת שלנו לטפס על ההר או האם אנחנו מרימים ידיים באמצע ההר ובוחרים להתגלגל ל מטה בחזרה?
יש שמתבוננים על הר גבוה, ומחליטים אפילו לא לנסות. יש שמתחילים ומתייאשים אחרי כמה קילומטרים בודדים שכן נגמרים להם הכוחות מהר יחסית.
יש שיודעים לתכנן בקפידה את המסלול ולהתכונן היטב למסע. כשהם מגיעים לחלקים הקשים של הטיפוס, הם שולפים מהתרמיל כלי עזר שמאפשרים להם להתגבר על הקשיים.
יש שיודעים להתמודד עם ההפתעות שצצות בדרך, ויש מי שאירועים לא צפויים משתקים אותם.
מה מאפשר לנו להיות מטפסי הרים טובים? ומה יותר חשוב? הציוד שלקחנו איתנו, או המוכנות הנפשית שלנו למסע? עד איזה גיל אפשר ללמוד לטפס על הרים?
בחיי האישיים והמקצועיים כאחד, אני כל הזמן מגלה הרים חדשים לטפס עליהם. יש הרים שאני מצליחה לטפס עליהם. אני מצליחה לפרק את הדרך לשלבים ובכל פעם מתמודדת עם שלב אחד. כשהדרך מחולקת לי לשלבים, קל לי יותר להתמודד. אני לא מסתכלת לפסגה ונבהלת. אני מרכזת בכל פעם בשלב אחד בלבד. זה לא ת מ יד קל להנות מהדרך. יש פעמים שהשאיפה להיות כבר בפסגה מקלקלת לי את היכולת לקבל סיפוק והנאה בשלבים שלפני הפסגה.
מהניסיון האישי והמקצועי שלי ההר של האהבה הוא הר קשה במיוחד לטיפוס. לא פעם השאיפה להגיע לפסגה, גורמת לנו למהר ולטעות בדרך.

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה

נדל"ן בארה"ב | חבילות נופש ירח דבש | ברבי