מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה
אבא ואמא שלי התגרשו כשהייתי בת שנתיים. עכשיו אני כבר בת 5 וחצי, אז זה אומר שכבר עברו יותר משלוש שנים.
האמת שאני לא כל כך זוכרת שזה קרה, כי הייתי קטנה. אבל אח שלי, שהוא כמעט כבר בן 9 זוכר.
לפני כמה זמן שמתי לב שאמא שלי כל הזמן מדברת בטלפון עם איזה איש אחד שאני לא מכירה. שאלתי את אמא עם מי היא מדברת והיא אמרה לי שעם מיכה.
"מי זה מיכה"? שאלתי.
"מיכה חבר שלי", אמא ענתה וראיתי שהיא טיפונת מסמיקה.
"מיכה זה שם של בת", אמרתי.
אמא התעקשה שלא. שמיכה זה רק דומה למיכל אבל עם הא' בסוף ושזה בהחלט שם של בן ולא של בת.
אולי הייתי עצובה שאמא שלי כל כך הרבה מדברת עם בן ורציתי שבעצם הוא יהיה חברה של אמא ולא חבר.
כעסתי על אמא שהיא כל הזמן מדברת עם מיכה ושאין לה זמן לראות איך אני משחקת במחשב, ופחדתי שאם היא כל כך אוהבת את המיכה הזה שהיא כבר לא תאהב אותי הכי בעולם כמו שהיא תמיד היתה אומרת לי.
כל כך כעסתי על אמא שיש לה את המיכה הזה שהפסקתי לחבק אותה וגם אסרתי עליה לתת לי נשיקות וחיבוקים. בכל פעם שאמא שלי רצתה לחבק אותי ברחתי ממנה או שאמרתי לה "די! אל תתני לי נשיקות".
"מה קרה לילדה שלי?" אמא שאלה אותי ואת עצמה. היא לא כל כך הבינה אותי.
"מעין מתוקה שלי" אמא אמרה לי יום אחד. "יכול להיות שאת כועסת שיש לי חבר?"
לא עניתי לה אבל אמא המשיכה לדבר איתי ואמרה לי כל מיני דברים בקשר לזה שהיא תמיד תאהב אותי ושהמקום בלב שיש לה לי ולאח שלי נשאר רק בשבילנו ושאף אחד לא יכול להכנס לחלק הזה שיש לה בלב.
כנראה שהיא לא הייתה בטוחה אם הבנתי אז היא לקחה דף ועיפרון ושרטטה לב. אח"כ היא ציירה כל מיני חלקים שיש בלב וכתבה שם את השמות שלי ושל אח שלי, במקום הכי גדול.
"ופה" אמא אמרה והצביעה על חלק אחר בתוך הלב, "פה יש מקום לחבר גבר או בן זוג. פעם המקום הזה היה שייך לאבא. אבל אחרי שאבא ואמא הפסיקו לאהוב אחד את השני ו התגרשו ,המקום הזה נשאר ריק וחסר.
אמא חפשה הרבה זמן מישהו שיכנס לחלק הזה" היא אמרה. ועכשיו שהיא מצאה את מיכה, יותר טוב לה.
"ולא מספיק לך שאני ואיתי אוהבים אותך?" שאלתי. "לא טוב לך איתנו?"
"בטח שטוב לי איתכם. אבל יש כל מיני סוגים של אהבה. יש אהבה של אמא לילדים ויש גם אהבה שהיא בין גבר ואישה", אמא הסבירה.
עכשיו שאת קטנה מספיקה לך האהבה של אמא ושל אבא ושל איתי ושל החברים בגן, אבל כשתהיה עוד יותר גדולה מאשר עכשיו, למשל כשתהיה גדולה כמו אמא, האהבה הזו לא תהיה מספיקה ואת גם תהיה זקוקה לאהבה של גדולים. אהבה כמו שאמא יכולה לקבל ממיכה".
הייתה שתיקה, ואמא חבקה אותי חזק. הפעם לא ניסיתי לברוח מהחיבוק.
"את עדין לא כל כך מכירה את מיכה, אבל אני בטוחה שאחרי שנפגש עם מיכה כמה פעמים את תראי שבעצם זה יכול להיות נחמד שיש לאמא חבר" לחשה לי אמא לתוך האוזן.
טוב אמא, אמרתי והלכתי לשחק במחשב. לא רציתי לדבר על זה יותר.
בשבת האחרונה שהייתי עם אמא, הלכנו עם מיכה לטיול במקום שיש בו כל מיני חיות, ושבילים מתפתלים. האמת היא שמיכה היה די בסדר, אפילו קצת נחמד. אבל האמת שמה שהיה הכי כיף היה לרכב על האופניים.
כשחזרנו הביתה אמא שאלה אותנו איך הרגשנו בטיול, ואיך הרגשנו עם זה שמיכה בא איתנו. אני אמרתי שהיה כיף, איתי אמר שהיה בסדר. אמא חייכה ואמרה לנו שהיא אוהבת אותנו ושגם לה היה ממש נחמד.
עכשיו כשהטלפון מצלצל וזה שוב פעם מיכה אני כבר פחות עצובה, ולפעמים אני אפילו אומרת למיכה שלום.

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, חיפה