דיכאון בקרב בני נוער

דיכאון בגיל ההתבגרות

דיכאון אצל מתבגרים אינו עוד יום של מצב רוח רע או מלנכוליה רגעית אלא בעיה רצינית שמשפיעה על כל תחומי החיים של המתבגר או מתבגרת. דיכאון אצל בני נוער עלול להוביל לשמוש בסמים, שתיית משקאות אלכוהוליים, שנאה עצמית, פגיעה עצמית, אלימות ובמקרים הקיצוניים ניסיונות אובדניים.

שנות ההתבגרות הן שנים שמלוות בסערות נפש, אך מרבית המתבגרים מאזנים את הקושי של גיל ההתבגרות באמצעות חוויות משמעותיות חיוביות כגון חברות עם בני נוער אחרים, הצלחה בלימודים ובפעילויות חברתיות ובהתפתחות איתנה של תחושת עצמי ברורה.
מצבי רוח משתנים והתנהגות מרדנית הן חלק מגיל ההתבגרות אך דיכאון הוא משהו חזק ואחר. דיכאון צובע את האישיות של המתבגר, מביא לתחושות עצב, ייאוש או כעס שמשתלטות על שאר חלקי האישיות.
שכיחות דיכאון אצל בני נוער גבוהה בהרבה ממה שחושבים ויש הטוענים שרק 20 אחוז מהמקרים של מתבגרים הסובלים מדיכאון מקבלים עזרה וסיוע מקצועי. בניגוד למבוגרים שיכולים לפנות לעזרה בעצמם, מתבגרים תלויים בהורים או בצוות חינוכי שיזהו את המצוקה שלהם וידאגו  לכך שיקבלו טיפול מתאים.

סימנים וסמפטומים של דיכאון מתבגרים
מתבגרים מתמודדים עם לחצים נפשיים מסוגים שונים. השינויים הפיזיולוגיים, שאלות זהות ושאלות השתייכות גורמים לא פעם ללחץ נפשי. בנוסף, הדחף לעצמאות מביא עמו לא פעם לקונפליקטים רבים עם גורמי סמכות, בעיקר ההורים. בתוך התהליך הסוער הזה, לא תמיד קל להבחין בין מצבי רוח רעים נורמליים של מתבגרים לבין דיכאון שמצריך טיפול מקצועי. (טיפול תרופתי ו/או שיחתי). בנוסף, מתבגרים שחווים דיכאון לא תמיד נראים עצובים כלפי חוץ ולא תמיד מסתגרים ומתרחקים מהסביבה. יש מצבים בהם הסמפטומים הבולטים של דיכאון הם עצבנות, תוקפנות וזעם.

סמפטומים שמאפיינים דיכאון אצל בני נוער:

  • עצבות וחוסר תקווה
  • עצבנות, כעס, עוינות
  • מצבי בכי חוזרים ונשנים
  • התרחקות מחברים ומבני משפחה
  • חוסר עניין בפעילויות מחוץ לבית
  • חוסר שקט ונרגנות
  • תחושות חוסר ערך ואשמה
  • חוסר מוטיבציה והתלהבות
  • עייפות וחוסר אנרגיה

קשיי ריכוז

  • שינויים בהרגלי אכילה ושינה
  • תלונות כל כאבים כגון כאבי ראש וכאבי בטן שלא נמצא להם מקור פיזי.
  • מחשבות על מוות או התאבדות

אחת הדרכים להבדיל בין דיכאון אצל נער או נערה לבין "מצבי רוח של גיל ההתבגרות" היא לתת את הדעת לגבי כמה זמן הסמפטומים קיימים ובאיזו עוצמה, וכמה ההתנהגות של הנער או נערה שונה מההתנהגות הרגילה שלו או שלה.  כאשר השינויים באישיות ובהתנהגות הם דרמטיים ומתמשכים אלו נורות אזהרה אדומות.

ההשלכות של דיכאון אצל מתבגרים
לעיתים רבות התנהגות מרדנית והתנהגות שמסוכנת מבחינה בריאותית בעצם מצביעה על דיכאון. חלק מההתנהגויות שמפורטות בהמשך הן בעצם ניסיונות התנהגותיים של המתבגר להתמודד עם הכאב הנפשי שלהם:

  • בעיות בתחום ביה"ס. בעיות בריכוז, היעדרויות רבות, ירידה בהישגים, תסכול במשימות.
  • בריחה מהבית. מתבגרים רבים שנמצאים בדיכאון בורחים מהבית או מדברים על כך.
  • שימוש באלכוהול וסמים. השימוש הוא ניסיון להקל על הכאב הנפשי אך באופן פרדוקסלי רק מחמירה את המצב.
  • הערכה עצמית נמוכה. דיכאון מביא לרגשות דומיננטיים  של דימוי עצמי שלילי ומכוער, בושה, כישלון וחוסר ערך.
  • התמכרות לאינטרנט. ההתמכרות היא בריחה מהבעיות אך יכולה להגביר את הבדידות וניכור ולהחריף את הדיכאון.
  • התנהגות מסוכנת. מתבגרים בדיכאון נוטים להתסתכן בהתהגויות כגון נהיגה פרועה, אבוד שליטה בשכרות ובפעילות מינית לא בטוחה ומסוכנת.
  • אלימות. שנאה עצמית ורצון למות יכולים לגרום לאלימות קשה.

נורות אזהרה בנוגע לניסיון התאבדות אצל בני נוער

  • המתבגר מדבר או מתבדח על להתאבד
  • המתבגר משמיע אמירות כגון "היה עדיף שאני אמות" , "הלוואי ויכולתי להיעלם", או "אין שום דרך לצאת מהמצב" וכיו"ב.
  • דיבורים חיוביים או רומטיים בנוגע למוות ("כשאני אמות יתגעגעו אלי")
  • כתיבת שירים או סיפורים על מוות ואובדנות
  • מסירת חפצים אישיים משמעותיים
  • פרידה מחברים ומשפחה בצורה שמרגישה הפעם האחרונה
  • ניסיונות חיפוש אחר כלי נשק או תרופות או דרכים אחרות להתאבדות

אם אתם חושדים שהמתבגר שלכם סובל מדיכאון, אל תחכו שהבעיה תעבור מעצמה. גם אם בסופו של דבר יסתבר שמדובר בבעיה אחרת ולא בדיכאון, עדיין ככל הנראה שהבעיה מצריכה טיפול מקצועי. חשוב לפתוח את החשש הזה עם המתבגר ולעודד אותו לשתף אתכם במה שעובר עליו. גם אם המתבגר מכחיש שמשהו לא כשורה, חשוב לסמוך על האינטואיציה שלכם. הכחשה היא  מנגנון מאד חזק, והרבה מתבגרים מכחישים שהם בדיכאון גם בזמן דיכאון חריף. בנוסף, מתבגרים רבים חשים אשמה וחוסר רצון לבטא את רגשותיהם, ולא תמיד נפתחים.

כשמדברים עם מתבגרים על מצבם הנפשי חשוב:

  • להציע תמיכה ללא תנאי. לא לשאול הרבה שאלות אלא לומר שאתם מוכנים לתת להם כל עזרה שיצטרכו.
  • להיות עדינים אבל נחושים. גם עם המתבגר מסרב לדבר על הנושא אל תוותרו. תכבדו את הקושי לשוחח על הנושא אבל הדגישו את הדאגה שלכם ואת הנכונות להקשיב.
  • להקשיב בלי להעביר ביקורת או לשפוט . להקשיב בלי נקיטת עמדה מעשית כלשהי.
  • לתת תוקף לרגשות. תנו הכרה לרגשות ולכאב גם אם מה שנאמר לא נשמע רציונלי.

פניה לטיפול 
הנזק  של דיכאון לא מטופל מאד גדול, אז אסור לנקוט בעמדה של לחכות ולקוות שהסמפטומים יעלמו. אם הבחנתם בסימני האזהרה, עליכם לפנות לעזרה מקצועית באופן מיידי.

בשלב הראשוני רצוי לפנות לרופא משפחה ולשלול סיבה פיזית שיכולה גם כן לגרום לדיכאון (כמו למשל בעיה בבלוטת התריס, ואנמיה ועוד) .

הטיפול הפסיכולוגי שמומלץ בדיכאון הינו טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT  (טיפול התנהגותי קוגניטיבי) .

בהרבה מקרים חייבים לשקול גם טיפול תרופתי. טיפול תרופתי יכול לרשום רק רופא. מומלץ לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר ילדים ונוער שכן השימוש בטיפול תרופתי  מחייב מעקב וייעוץ צמודים כדי לוודא שהתרופא יעילה ועוזרת  ואינה גורמת לתופעות לוואי בלתי רצויים. במקרים חריגים השימוש בתרופות נוגדות דיכאון אצל מתבגרים עלולים להחריף את הדיכאון ולכן חייבים להיות עם יד על הדופק כשמתחילים טיפול תרופתי וליצור קשר עם הרופא המטפל בכל שאלה או דאגה. כמו כן לאחר שמתחילים טיפול תרופתי חייבים להגיע לפגישות מעקב אצל הרופא המטפל לפי הנחיות הרופא
כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>