דיכאון אחרי הפלה

המילה "הפלה" בשפה העברית לא מבחינה בין הפלה של הריון רצוי (Miscarriage),  לבין הפלה מלאכותית מתוך בחירה (abortion). בשני המצבים האלו, ישנו סיכוי להתפתחות דיכאון. במאמר זה, אתייחס לדיכאון בעקבות הפלה של הריון רצוי .

דיכאון, באופן כללי, מתפתח הרבה פעמים במצבים של חוסר שליטה, חוסר אונים, אכזבה, אובדן, חוסר תקווה וטראומה. אובדן של הריון רצוי הוא אירוע שטומן בתוכו את כל המצבים שהוזכרו כרגע.

המשך קריאה…

התמודדות עם טיפולי פוריות וקושי להיכנס להריון

ההתמודדות הפסיכולוגית עם טיפולי פוריות וקושי להיכנס להריון

בעבר הדיעה הרווחת של מומחים היתה שרק כמחצית המקרים של קשיי פוריות נובעים מסיבה פיזית וששאר המקרים קשורים לסיבות פסיכוסומטיות או פסיכולוגיות. כיום המחקרים מצביעים על כך שרוב המקרים קשורים בסיבה פיזיולוגית בגבר או באשה. למרות שמרבית הקשיים נובעים מסיבה פיזיולוגית, הקושי הפסיכולוגי בהתמודדות עם מצב זה הוא עצום ולכן מספר הפניות לטיפול פסיכולוגי בזמן טיפולי פוריות ותוך כדי הניסיונות להביא ילד לעולם עולה משנה לשנה.

נשים שמתמודדות עם הידיעה שאינן יכולות להיכנס להריון  סובלות מלחץ ומתח נפשי עצום.

מחקר שנעשה על 200 זוגות שטופלו במרפאת פוריות מצא ש50% מהנשים ו15% מהגברים במחקר דיווחו שהקושי בפוריות הינה החוויה הכי לחוצה שהיתה להם בכל חייהם.

במחקר אמריקאי שנעשה על נשים בזמן טיפולי פוריות, החוקרים הגיעו למסקנה שנשים עם בעיית פוריות מרגישות חרדות ובדיכאון באותה רמה של נשים שאובחנו עם סרטן.

הרצון להיות הורה קיים אצל מרבית האנשים מגיל מסויים, ולכן כאשר מתגלה בעיה בפוריות היא מביאה לחרדה וללחץ נפשי. הלחץ הנפשי נובע מהרבה סיבות. בין הסיבות הבולטות ניתן לדבר עלהפגיעה והעלבון על כך שהגוף בוגד, אבדן השליטה על התכניות לחיים ולהקמת משפחה, מתח בחיי הזוגיות ותחושות של בושה וקנאה כלפי הסביבה.

כאשר מתגלה בעיה בפוריות, הידיעה הזו משפיעה על התפיסה העצמית, על מערכות היחסים, על הזוגיות במידה וישנה ועל התכנונים לעתיד. בחברה הישראלית הורות הינה מרכיב מרכזי בזהות של פרטים רבים וילדים נתפסים כמי שמעניקים לחיים משמעות ולכן רמת הלחץ של אלו שמתמודדים עם בעית פוריות גדולה במיוחד. עבור נשים הקושי גדול יותר מאשר לגברים שכן הציפיה המגדרית מאשה בחברה הישראלית היא להיות אמא.

טבעי שנשים ללא ילדים שרוצות להרות חוות מצוקה רגשית גדולה יותר כשתקלות בקושי מאשר נשים שכבר ילדו או אמצו ילדים. אחד הקשיים בנושא של הבעיות בפוריות היא הסטיגמה החברתית המלווה להיותך אדם נטול ילדים. קיימת אמונה חברתית מוטעית שמי שרוצה  להיות הורה יתאמץ ובסוף יצליח לאור כל ההתקדמות הטכנולוגית והרפואית בתחום הפוריות.

החברה מתעלמת מהקושי של עלות הטיפולים, הזמן שהם דורשים, הסיכונים הרפואיים במקרים מסויימים וכמובן הסיבות הפיזיולוגיות לכך שישנן נשים שלא יכולות להרות.

טיפולי הפוריות עצמם מהווים גורם ללחץ נפשי ומצוקה. הטיפולים חודרניים, גוזלים זמן רב, ומטלטלים את המטופלים בין תקווה לייאוש.

אי פוריות גורמת ללחץ כרוני בתוך מערכת הזוגיות (כאשר קיימת), בנוסף למתח שכל אחד מהצדדים חווה בדרך שלו/שלה זוגות מתמודדים עם שינוי באופן שבו מתייחסים ליחסי המין ושינוי זה מביא לא מעט פעמים לקונפליקטים בתוך הזוגיות.

נשים רבות מדווחות על  אשמה, חרדה, קשיים במערכת הזוגית, קשיים עם חברות, רגשות של דיכאון וניכור חברתי. לעיתים נשים חוות סדקים בתחושת הנשיות והמיניות שלהן ופקפוק במשיכה המינית שלהן. גברים שחווים בעיית פוריות מתמודדים לפעמים עם תחושת פגיעה בגבריות שלהם. ללא ספק, טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להקטין את רמת הקושי והמצוקה הזו.

למרות ההתקדמות הרפואית הרבה בתחום של טיפולי פוריות עדיין אין בטחון וודאי שהטיפולים יצליחו ולא בכל המקרים הטיפולים מצליחים לעזור מהר. במקרים שהתהליך לוקח חודשים רבים ואף שנים, עולים אצל המטופלים תחושות של אכזבה, ייאוש, כעס ותסכול שמזכירים הרבה פעמים תהליך רגשי של אבדן ואבל על ציפיות שלא מתממשות ועל אבדן החלום.

מעבר לכל העומס הרגשי הנ"ל, נשים שעוברות טיפולי פוריות צריכות להתמודד עם דילמות והתלבטויות הקשורות לעולם החברתי ולעולם העבודה. האם לספר בעבודה מדוע זקוקת להיעדר מהעבודה? האם לשמור את העניין בסוד או לספר לחברים? למי כן לספר ולמי לא?

במרפאות לטיפולי פוריות לא תמיד יש  ליווי פסיכולוגי למרות שהצורך בתמיכה רגשית ופסיכולוגית הוא רב. כמו בכל מצב שבו בני אדם מתמודדים עם משהו לא טוב שקורה להם ללא שליטה, גם במקרה זה מחקרים מראים שאנשים מפתחים אמונות שונות לגבי קשיי הפוריות. לדוגמא, מטופלת שמאמינה שקשיי הפוריות שלה נובעים מהפלה שעשתה בצעירותה או מטופלת שמאמינה שהקושי נובע מעונש שקבלה על כך שלא אהבה מספיק את אמא שלה ולכן לא ראויה להיות אם. בדרך כלל אנשים מתביישים לספר בגלוי על האמונות האלו ולכן מסגרת של טיפול פסיכולוגי היא מקום הולם לדבר עליהן בפתיחות וללא שיפוטיות של המטפל.

טיפול בהפרעת חרדה

הפרעת חרדה

כל אחד מאיתנו סובל מחרדה או ממתח מידי פעם. זה יכול לקרות כשאנחנו מדברים בפני קהל, כשיש לנו לחץ כלכלי או דאגה בריאותית. כאשר החרדה הופכת להיות יום יומית ומשתלטת על החיים, ייתכן ומדובר בהפרעת חרדה. איך יודעים?

חרדה באה לידי ביטוי בצורות שונות. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהתקפי פאניקה, חרדה חברתית, פוביה,  מחשבות אובססיביות וסמפטומים גופניים שונים.

סימנים שיכולים להצביע על כך שאת או אתה סובלים מהפרעת חרדה:

דאגה מוגזמת  – דאגה לגבי נושאים בחיי היום יום. הדאגה קיימת במשך רוב ימות השבוע ונמשכת לפחות 6 חודשים. החרדה מפריעה לחיי היום יום שלכם ומלווה בסמפטומים כגון עייפות. החרדה גורמת למצוקה ואינה רק משהו נקודתי וחולף.

בעיות שינה – הפרעת חרדה מלווה הרבה פעמים בקשיי הירדמות או שינה לא רצופה. בעיה זו הופכת להיות כרונית ואינה תוצאה של ארוע חד פעמי.

פחדים לא רציונליים – פחד שקשור למצב ספציפי או דבר ספציפי. דוגמאות: פחד מטיסות, פחד קהל, פחד מחיות. אדם שמפחד ממעליות יכול לא להיות מודע לחרדה שלו עד שיום אחד מתחיל לעבוד במקום עבודה שנמצא בקומה 30 ואז מבין שזקוק לטיפול.

מתח בשרירים – מתח תמידי בלסת, בצוואר, או בידיים או בכל איבר אחר. אנשים שעוסקים בספורט פחות סובלים ממתח בשרירים, אף המתח מתעורר כאשר מסיבה כלשהי נבצר מהם לעסוק בספורט.

בעיות עיכול כרוניות – חלק מהפרעות החרדה מתבטאות גם בספטומים גופניים כגון כאבי בטן, שלשול, נפיחות או עצירות. כמובן שלא כל בעיה במערכת העיכול קשורה לחרדה אך לעיתים רבות השניים מתקיימים ביחד.

פחד קהל – כשהפחד משתק אותך ושום דבר לא מ צליח להרגיע את הפחד מלעמוד בפני קהל, וכאשר גם לאחר ההופעה קיים עיסוק מתמשך במה אחרים אמרו/חשבו יייתכן והפחד מבטא סימן לחרדה חברתית.

מבוכה בסיטואציות חברתיות – חרדה חברתית מתבטאת לא רק בפחד קהל.  אנשים עם חרדה חברתית נבוכים מאכילה ושתיה בציבור ונבוכים מלקיים שיחה עם אנשים חדשים. בסיטואציות כאלו אנשים עם הפרעת חרדה מרגישים שאחרים מסתכלים עליהם והם יכולים להסמיק, לרעוד, להזיע או להרגיש בחילה. הרבה פעמים הסמפטומים האלו מביאים להימנעות חברתית ולקושי להכיר אנשים חדשים ולקושי בלהתקדם במקום עבודה.

פאניקה – התקפי פאניקה הם דבר מאד מפחיד ומאיים. במשך דקות שלמות ישנה תחושה של חוסר אונים ופחד שמלווה בסמפטומיים פיזיים כגון קושי בנשימה, דפיקות לב, הזעה, חולשה, סחרחורת, כאבים בחזה, כאבי בטן או גלי חום. אנשים שיש להם התקפי פאניקה לפעמים מפתחים חרדה לגבי הפעם הבאה שזה עלול לקרות להם.

פרפקציוניזם –אנשים ששופטים את עצמם באופן תמידי, שחרדים לעשות טעות או מפחדים לפשל – יש סיכוי שסובלים מהפרעת חרדה. פרפקיוניזם שכיח בהפרעה קומפלסיבית אובססיבית (OCD).

התנהגות קומפלסיבית – התנהגות קומפלסיבית מתבטאת בריטואלים שמנהלים את החיים כגון שטיפות  ידיים מרובה, טקסי סדר וניקיון בבית, ובדיקות שונות לגבי בטיחות בבית.

טיפול בפגיעה מינית

פגיעה מינית היא שם כולל לכל סוגי הפגיעות המיניות: מהטרדה מינית במקום עבודה ועד להתעללות מינית בילדות מצד הורה או קרוב משפחה אחר.  פגיעה מינית יכולה להתרחש ע"י אדם זר לחלוטין, אך מרבית המקרים הם ע"י אדם שמוכר לקורבן. ההכרות יכולה להיות קצרה כמו במקרה של אונס בדייט, או הכרות שקשורה בסביבה משותפת כגון מקום עבודה, סביבת מגורים ועוד.

במקרים של גילו עריות החוויה הטראומטית משפיעה על כל הוויתה של הילדה או הילד. הטראומה שוברת את כל מערכות ההתמודדות הנורמטיביות המאפשרות לאדם הרגשת שליטה, קשר ומשמעות. במקרה זה קיים ניצול של מערך האמון לשם בגידה וניצול.

ההשלכות של פגיעה מינית רבות.  מדובר בשבר באמון בסיסי, לעיתים אלימות וסכנה קיומית, חוויה של חוסר אונים ואובדן שליטה, עצירת תהליכי התפתחות תקינים ושיבוש בוחן המציאות. נפגעי התעללות סובלים מבושה, אשמה, פחד, תוקפנות וחוסר יכולת לתת אמון באחרים. המורכבות הרגשית הזו מאפיינת נפגעים ונפגעות בילדות כמו גם נפגעים בבגרות.

הטיפול בנפגעים ונפגעות של תקיפה מינית חייב להיות טיפול הוליסטי. הטיפול צריך לתת מענה לנושאים הרגשיים ולעיבוד הטראומה, אך גם לתת מענה לסמפטומים ולהשלכות על התפקוד במציאות.

בטיפול ניתן לפתח דפוסי חשיבה רציונאליים ושקולים ולעצב מערכות יחסים מאוזנות, כמו גם בניית מנגנוני התמודדות אפקטיביים ופיתוח מערכת התמיכה בסביבה הטבעית.

כאשר קיימים סמפטומים של דיכאון, חרדה, נדודי שינה, מחשבות טורדניות, פלאשבקים וסיוטים בלילות רצוי  לשקול במקביל לטיפול השיחתי גם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי ניתן אך ורק עלידי רופא או רופאה פסיכיאטרית.

הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בטיפול בפגיעה מינית נותן מענה לסמפטומים של PTSD, חרדה, דיכאון, פוביות, והפרעה אובסיסיבית קומפלסיבית.

התקפי חרדה של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית כוללים סמפטומים של קשיי נשימה, פעימות לב מוגברות, תחושת חנק, הזעה, רעד, בחילות, כאבים בחזה, גלי חום, עקצוצים, תחושה של חוסר מציאות, סחרחורת, פחד ממוות, פחד מאיבוד שליטה ושיגעון.

פעמים רבות לפגיעה מינית  בילדות יש השפעה על התפקוד המיני בבגרות.

קשיים בתפקוד המיני כוללים:

  • הימנעות או חשש מיחסי מין
  • התייחסות למין כאל מחוייבות
  • רגשות כעס, גועל או אשם בתגובה למגע
  • קשיים בעירור או בתחושה מינית
  • ריחוק רגשי או ניתוק רגשי בזמן קיום יחסי מין
  • פולשנות של מחשבות ותמונות מיניות מעוררות מצוקה
  • התנהגות מינית כפייתית או לא מותאמת
  • קשיים בשמירה על קשרים אינטימיים או הימנעות מהם
  • קשיים להגיע לאורגזמה או כאבים בזמן קיום יחסי מין

לפי הגישה ההתנהגותית, הסמפטומים שמהם סובלים אנשים שעברו פגיעה מינית הם תוצאה של התניה. מי שנפגע לומד שהימנעות מגירויים שמזכירים את הארוע הטראומי תביא להפחתה בחרדה  ובסמפטומים השונים כגון פלאשבקים, מחשבות חוזרות על הארוע ומצב רוח ירוד.

הטיפול לפי הגישה ההתנהגותית – ביטול של הקשר בין הגירוי לתגובה באמצעות חשיפה הדרגתית לגירויים שמעוררים את הטראומה או הצפה.

הגישה הקוגניטיבית סוברת שהטראומה מביאה להתפתחותן או חיזוקן של סכמות חשיבתיות בלתי מספיקות או מעוותות. הטיפול לפי הגישה הקוגניטיבית מתמקד בתיקון ושינוי של עיוותי חשיבה ויצירת סכמות בסיסיות מחזקות ומעצימות.

הסיבה הפסיכולוגית לפחד מאהבה

מדוע כל כך הרבה אנשים מפחדים מקשר, מאינטימיות, מאהבה ומזוגיות?

הרבה אנשים מגיעים לטיפול פסיכולוגי בגלל הפחד מאהבה וזוגיות. מהן הסיבות הפסיכולוגיות לכך?

הצורך להגן על עצמנו מפגיעה היא הסיבה העיקרית לכך שרובנו מפחדים להתמסר לאהבה. הרבה פעמים אנשים לא מבינים מדוע מערכות היחסים שלהם לא  מחזיקות מעמד לטווח ארוך, מדוע לא היתה להם אף פעם זוגיות, מדוע הם מגיעים  לגיל מבוגר ועדיין לא התנסו ביחסי מין, או מדוע לא מסוגלים להתחייב לקשר.

הפחד להיפגע בא לידי ביטוי בצורות שונות בכל קשר ובכל שלב בקשר. מנגנוני ההגנה מצד אחד שומרים עלינו מליהפגע אך בו זמנית מונעים מאיתנו את הקרבה אותה אנחנו כל כך רוצים.

כשאנחנו אוהבים אנחנו פגיעים

קשר חדש מביא איתו הרבה אי וודאות מכיוון שאין בטחון שהקשר יתפתח וישרוד את ההתחלה החדשה. ממש כמו בהריון, השבועות הראשונים הם סוג של מבחן. האם הקשר יחזיק או יפול? רובנו לא אוהבים אי וודאות. בשלב הראשון הזה, המשמעות של התאהבות היא לקיחת סיכון גדול. אנחנו נותנים אמון באדם אחר ומאפשרים לו להשפיע עלינו, ובכך אנחנו חשופים ופגיעים.ככל שאנחנו משקיעים יותר רגש ואנרגיה נפשית בקשר כך גם תחושת הסכנה שנפגע עולה.

אהבה חדשה מעלה אהבות נכזבות

הרבה פעמים כשאנחנו נכנסים לקשר  חדש אנחנו לא מודעים בכלל להשפעה שיש לחוויות העבר ולהסטוריה שלנו על הקשר. האופן שבו נפגענו במערכות יחסים קודמות ובילדות שלנו משפיעים על הדרך שבה אנחנו מתנהגים במערכת יחסים רומנטית. אנחנו נמנעים מלהתקרב, מלהיפתח, מלתת אמון, מלשתף ברגשות שלנו בגלל שבעבר נפגענו כשהתקרבנו או שתפנו. לפעמים אנחנו נמנעים מאינטימיות כי אינטימיות מעוררת  אצלנו רגשות ישנים של כאב, אובדן, דחייה או כעס.

האמונה שאנחנו לא ראויים לאהבה

רבים מאיתנו מרגישים שאי אפשר  לאהוב אותנו. למרות שאחרים מעריכים אותנו אנחנו לא  מרגישים בעלי ערך ולא מאמיננים שלמישהו באמת יהיה אכפת מאיתנו. העמדה הזו נובעת מחוויות שצברנו בילדות  ומעמדות של ההורים שלנו כלפינו כמו גם היחס של ההורים שלנו כלפי עצמם וכלפי הזוגיות שלהם. למרות שמדובר בעבר ולא בהווה, העמדות מוטבעות בנו עמוק מבפנים ואנחנו לא מצליחם להילחם בהן. גם כשמישהו אוהב אותנו ומעריך אותנו אנחנו מתקשים להאמין לקול החדש והקולות המוכרים מהעבר מנצחים.

פחד לפגוע במי שאוהב אותנו

לפעמים כשמישהו אוהב אותנו ומשקיע בנו אנחנו מפחדים שלא מצליח לאהוב באותה מידה . זה מעורר את הפחד לפגוע בשני. רגשות הם לא תמיד מאוזנים ויכולים להשתנות בן רגע. מרוב דאגה ואשמה שלא נצליח לאהוב אנחנו חוסמים מעצמנו את האפשרות לתת לתהליך הזה לקרות בצורה טבעית.

מערכת יחסים יכולה להרחיק אותך ממשפחת המוצא

במידה ויש לנו קשר מאד קרוב עם משפחת המוצא לעיתים מערכת יחסים זוגית מסמלת את האפשרות לפרידה רגשית והתרחקות. פרידה רגשית ונפרדות ממשפחת המוצא היא שלב בריא ונורמלי בהתפתחות במעבר מלהיות תלוי בהורים לשלב של עצמאות ונפרדות. יחד עם זאת כאשר יש קושי רגשי להיפרד מההורים זה עלול גם לתרום לפחד מליהכנס למערכת יחסים שיכולה אם תצליח להרחיק אותנו מההורים.

הפחד לאבד

אם יש לנו אהבה אנחנו יכולים לאבד אותה.ככל שאנחנו אוהבים  מישהו וזקוקים  לו כך יותר מפחיד לאבד את אותו אדם יקר. לפעמים מרוב פחד לחוות אובדן או נטישה אנחנו מעדיפים לוותר מראש על להפוך אדם למשמעותי עבורנו, או לחבל במערכת היחסים באופן לא מודע. לרוב אנחנו לא מודעים לפחד לאבד, ואנכנו  משכנעים את עצמנו מדוע לא כדאי להיות במערכת היחסים.

בטיפול פסיכולוגי ניתן להתידד עם הפחדים שלנו ולהפוך מודעים לדרך שבה הם משפיעים על ההתנהגות שלנו בקשרים זוגיים ובכך לסלול את הדרך למערכת יחסים ארוכה ומספקת.

סיון מדר,פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה

התמודדות פסיכולוגית עם גירושין

התמודדות פסיכולוגית  עם גירושין

הארוע של גירושין הוא לא רק התמודדות עם פרידה מזוגיות משמעותית. בזמן גירושין הנפש עוברת טלטלה עצומה, שכן ההתמודדות היא של אבדן החלום של הקמת תא משפחתי והתמודדות עם ההשלכות הרבות שמתלוות לפירוק של המסגרת המשפחתית. כשיש למתגרשים ילדים ההתמודדות אפילו מורכבת יותר.

הרגשות המתעוררים בעקבות תהליך גירושין יכולים להתחיל כבר בתקופה שמתקבלת החלטה של אחד הצדדים להתגרש ולהימשך לכל אורך תקופת ההליכים המשפטיים וגם לאחר שכבר התהליך הפורמלי הסתיים.

הרגשות הלא נעימים והמפחידים כוללים צער, בדידות, דיכאון, אשמה, תסכול, חרדה, כעס ואף ייאוש. הרבה מתגרשים מפחדים מלהיות לבד ודואגים שעלולים להישאר לבד לתמיד. הרבה מתגרשים ומתגרשות מפחדים מהירידה ברמת החיים ומהפגיעה הכלכלית. עולים כעסים רבים על התנהגות קטנונית, עקשנות, התעללות נפשית וכמובן על בגידה במידה והתרחשה.

רגשות של אשמה ותחושת כישלון  עולים אצל אלו  שמאשימים את עצמם בחוסר היכולת לשמר את הזוגיות או על התנהגות שהובילה לפרידה.

מתגרשים שמרגישים שלא יהיו מסוגלים להשלים עם ההשלכות של הפרידה נוטים להרגיש חוסר אונים ודיכאון עצום.

כל הרגשות הכואבים האלו הם תגובה טבעית למשבר חיים קשה ותגובה טבעית למצב של אובדן ואבל.  ההתמודדות הרגשית מתחילה בלא לפחד מהרגשות האלו ולקבל את הרגשות האלו כחלק מתהליך האבל שצריך לעבור בגירושין לפני שאפשר להמשיך הלאה לחיים חדשים אחרי גירושין.

 מבחינה פסיכולוגית: תאפשרו לתהליך האבל לקרות

התהליך הרגשי דומה לאבל על אדם קרוב שנפטר. במקרה של מוות מקובל לדבר על שנת אבל. גם במקרה של גירושין מקובל לדבר על תקופת אבל. אבל זה לא רגש פשוט אחד, אלא תהליך רגשי שיוצר תגובות רגשיות שמשתנות. במקרים רבים הרגשות נעים אחורה וקדימה בין רגש של קהות חושים, שוק, מצב הכחשה, דיכאון , הקטנת האובדן לבין רגשות של זעם, פחד ושבריריות. בחלוף הזמן הצער הופך להיות מנת העבר ולא מופיע ביום יום. למעשה הזמן עושה את שלו.

הזמן שלוקח לאדם שמתגרש להמשיך הלאה בחייו שונה ממקרה למקרה. זמן האבל קשור באישיות  ובעוצמת האובדן. גורמים נוספים שמשפיעים על הזמן של ההחלמה מגירושין: מי יזם את הגירושין, האם היתה בגידה, האם יש לזוג ילדים, מספר שנות הזוגיות ורמת התלות הרגשית בבן/בת הזוג.

טיפים  להתמודדות עם רגשות מציפים

להמעיט בקשר עם האקס – ברגע שישנה אפשרות פרקטית מומלץ לא להתראות עם בן/בת  הזוג  לשעבר, לא להסתכל על תמונות או חפצים שמזכירים אותו או אותה. במידה וישנם ילדים משותפים מומלץ להגביל את הקשר לעניני הילדים בלבד. שיחות תיאום ניתן לעשות במסרונים במידה ושיחות הטלפון עם האקס גורמים להצפה רגשית שלילית.

לדבר – שיחות עם חברים או עם בני משפחה תומכים מקלים על המצוקה. לדבר זה עוזר. מומלץ לפנות לאנשים שיכולים להקשיב ולעודד אך תמיד צריך לקחת בחשבון את המינונים ואת מידת השיתוף. במידה ואין בסביבה חברים או בני משפחה שניתן לסמוך עליהם או שפנויים לשיחות כאלו, ניתן לחפש קבוצת תמיכה בה ניתן ל דבר עם אנשים שעוברים דברים דומים. קיימות קבוצות תמיכה גם באינטרנט שם ניתן לדבר באנונימיות.

כתיבת יומן אישי – לכתוב בערב לפני השינה או בכל שעה אחרת את המחשבות ורגשות זה כלי נהדר להכלה רגשית עצמית. כתיבה  משחררת ומסדרת את המחשבות.

הסחת דעת –  צפייה בתכנית טלויזיה או בסרט, גלישה באינטרנט, לצאת לבילוי מחוץ לבית, או כל פעילות אחרת שמעבירה את הקשב לערוץ אחר היא פעילות מבורכת. בזמן לחץ נפשי או כאב נפשי חשוב לאוורר את הנפש ולהסיח את הדעת. בזמן שמתנתקים מהמציאות שמכאיבה, הנפש צוברת כוחות התמודדות.

הרגעה עצמית – בזמן גירושין וגם בשנה הראשונה שלאחר הגירושין , הנפש פצועה. כשהנפש פצועה חשוב לגלות חמלה ורוך לעצמך.בזמן ההחלמה כדאי לפרגן לעצמכם פעילויות וחוויות מהנות ומפנקות.

גילוי תחומי עניין חדשים

מכל משבר ניתן לצמוח ולגדול. גירושין הם גם הזדמנות להתחלות חדשות. כאשר מפתחים תחביבים חדשים, תחומי עניין חדשים ומכירים אנשים חדשים, תחושות חוסר האונים והקורבנות מתחלפים בתחושות של שליטה על החיים ושמחה. הצטרפות לפעיליות חדשות כגון ספורט חדש או תחביב חדש מאפשרת גם הרחבה של הרשת החברתית ועוזרת להכיר אנשים חדשים. זה לכשעצמו עוזר מאד בהחלמה.

התנהגות שמחבלת בתהליך ההחלמה

כושר השיפוט נפגע בזמן שכואבים. מתוך רצון להקל על הכאב לעיתים בוחרים להתנהג בצורה שגורמת להרס עצמי ולא להחלמה.

רצוי להימנע משימוש בסמים , אלכוהול או מין מזדמן כדרך להרגיע את הכאב או בדידות

כדאי להימנע מלהיכנס מהר לקשר אינטימי חדש מתוך בדידות

כדאי להימנע מקבלת החלטות גדולות או רציניות  בחודשים הראשונים אחרי גירושין

אולי יעניין אותך קריאה נוספת על:

כעס בזמן הריון

קצת על כעס בזמן הריון

מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה

בקליניקה, אני מטפלת בין היתר, גם בנשים בהריון. לפעמים אלו נשים שהגיעו לייעוץ פסיכולוגי לפני ההריון ונכנסו להריון במהלך היותן בטיפול הרגשי. לפעמים נשים בהריון פונות לטיפול בגלל שההריון מביא איתו גם קשיים רגשיים, כגון חששות מהלידה, חרדות מהאמהות וקשיים זוגיים שמחריפים בזמן ההריון.

כעס בזמן ההריון יכול לנבוע מסיבות רבות. אשה שנכנסת להריון לא רצוי ומחליטה לשמור את ההריון יכולה להרגיש כעס על העובדה שהיא בהריון. חשוב מאד לעזור לאשה שנמצאת בהריון להתמודד עם הרגשות של הכעס, כדי שהכעס לא ימשיך ללוות את האשה לאחר הלידה, וישפיע על יכולת ההתקשרות הרגשית לתינוק. ניתן לעזור לאשה שבחרה להמשיך הריון לא רצוי, להשלים עם הבחירה שעשתה ולהזדהות עם התינוק שטרם נולד עלמנת שתוכל להיות אמפתית לצרכי התינוק ועלמנת שהרגשות השליליים לא יביאו לדחייה אמהית.

נשים בהריון הרבה פעמים מרגישות כעס על השינויים הגופניים שמתחוללים בזמן הריון. מבחינה פסיכולוגית לגמרי טבעי שאישה שמקיאה, סובלת מבחילות ומרגישה עייפות, תרגיש כעס על כך. נשים רבות כועסות על השינויים שמתחוללים בגופן בזמן הריון. אישה שרגילה להיות רזה ומאד אהבה את גופה לפני ההריון, יכולה להרגיש כעס על כך שעולה במשקל ושלא יכולה להתלבש באותם בגדים שעלו עליה לפני ההריון. כאשר מדובר בהריון ראשון, החוויה הגופנית יכולה להיות מטלטלת ונשים רבות מרגישות אשמות על כך שאינן מרגישות שמחות ומאושרות כמו שתמיד דימיינו את עצמן או כפי שמדמיינות נשים אחרות בהריון.
הפער בין החוויות המדומינות לחוויה במציאות גורמת גם היא לכעס. מאכזב לגלות שלא קיימת חפיפה בין הציפיה למציאות, והאכזבה מולידה רגש של כעס.

חוויות של חוסר שליטה מעוררות כעס כי הצורך בשליטה הוא צורך שקיים אצלנו בחיי היום יום, בלי קשר להריון. מכיוון שהריון הוא תהליך גופני שאינו בשליטה , ומעורר הרבה אי וודאות, עולים לא פעם כעסים בשלבים השונים של ההריון. מבחינה פסיכולוגית, כל אשה רוצה להרגיש בטחון שההריון שלה יהייה תקין וללא סיבוכים או בעיות. ברגע שאישה מתחברת למקום של חוסר השליטה, היא יכולה להרגיש כעס על תחושת חוסר האונים.
השינויים ההורמונליים המתרחשים בזמן ההריון גורמים אף הם לשינויים פסיכולוגים. נשים בהריון נוטות להיות רגישות מאד בזמן הההריון, לבכות הרבה וגם לכעוס. חלק מהכעסים יכולים להיות קשורים לשינויים ההורמונליים. לכן גם רגשות של דכדוך וכעס אופיניים להריון.

אשה בהריון שנמצאת בזוגיות, מצפה מבן או בת הזוג לתמיכה רגשית, הכלה, פינוק ועזרה פיזית במטלות השונות בבית. בהרבה מקרים הריון ממביא ללא מעט כעס בתוך הזוגיות. הציפיה שבן או בת הזוג יהיו סוג של "פסיכולוג" שיכיל את כל החרדות או פחדים תמיד מביאה איתה אכזבה, שכן גם בן הזוג נמצא בתקופת הסתגלות להריון וקשה לו או לה מבחינה פסיכולוגית/רגשית במובנים שונים ודומים.

לעיתים בן או בת הזוג חשים קנאה בהריון ובתינוק המדומיין, כועסים על ההריון ש"לקח" או "שינה" את בת הזוג, וכעס זה מביא למתח וקונפליקטים בתוך הזוגיות. אם הזוגיות היתה גם קודם לכן לא פשוטה מבחינת רמת המתח הזוגית, אז סביר להניח שרמת הכעס בתוך הזוגיות תגבר בזמן ההריון.
במסגרת של טיפול פסיכולוגי, ניתן להכיל את הכעס, להבין את הסיבות לכעסים ולהביא לשיפור במערכת הזוגית.
כאשר אשה בהריון עוברת את ההריון לבד (ללא בן או בת זוג), קיימים לעיתים כעסים כלפי מקורות תמיכה שאינם בני זוג כגון משפחת המוצא.
תמיכה רגשית היא צורך פסיכולגי מאד חשוב בזמן הריון, ובמידה ומערכת התמיכה הקיימת של אישה אינה מספקת, כדאי לשקול פניה לליווי ותמיכה של פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית.

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה

אולי יעניין אותך קריאה נוספת על:

קצת על אהבה ותשוקה

קצת על אהבה ותשוקה *

מאת סיון זיידל-מדר, פסיכותרפיסטית בכירה

כמי שמכירה את עולם הפנויים והפנויות מקרוב , יוצא לי להרהר לא פעם בשאלה הפילוסופית על מהי אהבה. כולנו רוצים קשר זוגי שתהייה בו אהבה….אבל אהבה זה בדרך כלל ת נאי הכרחי ולא מספק.
יש פעמים שפוגשים אדם, אנו מגלים שאנחנו אוהבים אותו כאדם. יש בו המון מעלות….ובכל זאת אנחנו יודעים שלא נ וכל להתאהב בו….לפעמים זה בגלל שאנחנו יודעים שלא תהייה משיכה מינית. לפעמים בגלל שמשהו אחר מפריע לנו. לא פשוט למצוא אדם שגם נרגיש אהבה אליו…גם נימשך אליו וגם יענה על קריטריונים אחרים שחשובים לנו שאינם קשורים בהכרח לרגש של אהבה ותשוקה. (שיקולים רציונליים- פרקטיים).

נשאלת השאלה למה זה קשה כל כך?
אהבה ותשוקה הם רגשות שונים ובלתי תלויים. אפשר לאהוב מבלי לחוש תשוקה מינית ואפשר לחוש תשוקה מינית מטורפת ולא לאהוב.
הרבה מאיתנו מאחלים לעצמנו קשר שבו נרגיש את שני הרגשות האלו: אהבה ותשוקה. זה לא תמיד מצליח לנו, ומהניסיון הקליני של מטפלים רבים, ניתן לומר שהקושי לשלב תשוקה ואהבה בקשר בו זמנית היא בעיה נפוצה למדי. במילים אחרות , פעמים רבות אנחנו יכולים לאהוב ויכולים לחוש תשוקה, אבל אנחנו לא תמיד מסוגלים לחוות גם אהבה וגם תשוקה עם אותו בן זוג באותו הזמן.
אהבה רומנטית מצריכה את שני המרכיבים: אהבה ותשוקה. למעשה, הרומנטיקה מתעוררת במתח שנוצר מה-בו זמניות של אהבה ותשוקה. אהבה ללא תשוקה יכולה להיות רכה, אינטימית, ובטוחה, אך באהבה ללא תשוקה חסרים המימדים של הרפתקנות, תחושת הסיכון וההתרגשות שהם הבסיס לתשוקה רומנטית. תשוקה ללא אהבה יכולה להיות חוויה מגרה ומהנה, אך תשוקה ללא אהבה אין בה את המימד של עוצמה וסכנה שמעמיקה את התשוקה הרומנטית. זו הסיבה שכשמישהו מספר לי בהתלהבות על הכרות חדשה שכולה זיקוקים ופיצוצים ומתאר קשר שהתחיל עם הרבה להט ותשוקה….שאני לא ממהרת להתלהב יחד איתו. לא סתם אומרים שמה שמתחיל כל כך מהר גם נגמר כל כך מהר. זה לא ת מ יד ככה, אבל אם בני הזוג לא עוצרים כדי להכיר אחד את השני באופן רגשי, הרבה פעמים האכזבה לא מאחרת לבוא.
הנושא של תשוקה מינית הוא נושא מורכב לפעמים. יש בנו את הרצון לחוויות מיניות מסעירות ובכל זאת גברים רבים בתקופתנו, עדיין נאבקים בקושי בבחירה בין נשים שנחשבות יותר "מכובדות" או "מהוגנות" לבין נשים ש"מתמסרות בקלות". באותו אופן נשים בזמננו נאבקות בחלוקה הברורה שבין אהבה לגברים "טובים", "נחמדים", אחראים ותלותיים, לבין התשוקה לגברים שהן חוות כמרגשים, חסרי זהירות ולפעמים אפילו קצת מסוכנים. אני שומעת לא פעם נשים שמתלוננות כי הגברים שמדליקים אותן הן כאלו שהן יודעות שבסוף תפגענה מהם…ואלו שהן יודעות שהם נאמנים, מסורים, גברים של אשה אחת, משעממים אותן…..

הכמיהה לבית מול הצורך בהרפתקאות
מצד אחד הרבה מאתנו משקיעים זמן בבניית בית, יציבות בחיים, הקמת משפחה. מצד שני אנו משתוקקים לחופש מתחושת "בית הכלא" שמונעת מאתנו את יצר ההרפתקנות ואת הצימאון לחדשנות. באותו אופן אנשים נוודים לעיתים מייחלים לבית קבע. הקונפליקט הזה בין הביתיות להרפתקנות קיים בשני המינים למרות שבאופן סטריוטיפי מקובל לשים על האישה את הרצון היותר חזק לבית. התשוקה הרומנטית נולדת מתוך התלכדות של שני הזרמים האלו בנפש (הרצון לבית והרצון להרפתקה). במילים אחרות, אם נרגיש רצון לבנות בית עם הגבר או אשה שאליה אני נמשך…אזיי אני במקום טוב להיות בו:-)

קצת הסטוריה
הקשר בין נישואין לאהבה רומנטית אינו מובן מאליו. מבחינה היסטורית מושג החיזור הרומנטי התפתח בתקופה שבה נישואין היה חוזה כלכלי ופוליטי שאורגן על ידי המשפחות. אהבה רומנטית התקיימה מחוץ למוסד הנישואין, כרגש שהופיע באופן ספונטני ללא ארגון מראש.
במאה ה-17 (באירופה ובאמריקה) המושגים הקוטביים של נישואין ואהבה החלו להתלכד. התייחסו לנישואין כקשר של תשוקה, והציפייה מבני הזוג שסודרו לנישואין הייתה שילמדו לאהוב אחד את השני.
במאה ה-19, כשנישואין מאורגנים כבר לא היו הנורמה, הרצף התהפך: לא הנישואין היו אמורים להוביל לתשוקה ארוטית אלא התשוקה המינית וההרפתקה הובילה לנישואי אהבה.
ולסיום, אי אפשר שלא להזכיר במעט עצב (מבחינתי לפחות)שהקשר בין תשוקה ומחויבות, ובין אהבה לנישואין תמיד היה לא יציב ולעיתים הקשר הוא מקרי בהחלט. האהבה ונישואין הן החיבור האידיאלי ללא ספק ….אבל כאשר התשוקה נעלמת החיבור מתרופף.

* החלקים התיאורתיים מבוססים על הפרק הראשון של ספרו של סטפן מיטשל "האם אהבה יכולה להימשך?" Can Love Last?

 

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה