להיות בתול או בתולה בבגרות וטיפול פסיכולוגי

העדר קיום של יחסי מין בבגרות – האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי?

מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית, הרצליה.

האם כדאי לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית במצב של היעדר קיום יחסי מין בגילאים מאוחרים? או האם להיות אדם שמגדיר את עצמו א-מיני מתוך בחירה היא בחירה לגימטית שצריך ללמוד לקבל אותה?

הניסיון והידע שלי מראים שברוב המקרים שבהם נשים בתולות בגיל מבוגר וגם במקרים של גברים בתולים, זו לא באמת בחירה חופשית אלא דרך של התמודדות עם קושי רגשי. במקום להכיר בקושי קל יותר לומר "זו בחירה". דומה הדבר לאדם שסבל מאד בילדותו ולא רוצה להיות הורה. זה בסדר שהוא יבחר לא להיות הורה, אך ברור שההסטוריה שלו "הכתיבה" לו את הבחירה.
ישנה טענה שקיימת נטיה מינית של א-מיניות ושהיא לגיטימית בדיוק כמו כל נטיה מינית אחרת. יחד עם זאת במקרים בהם אני טפלתי באנשים שחשבו שהם פשוט א-מינים הסתבר במהלך הטיפול שמתחת לא-מינות הסתתרה חרדה עצומה מהמיניות, כשברקע היתה קיימת פגיעה מינית כלשהי בילדות.
זה תמיד קל יותר לשכנע את עצמנו שככה אנחנו, כי זה לא מצריך אותנו להפגש עם המחסומים שלנו. אבל לכל בחירה יש מחיר. מין זה יצר החיים. בלי מין לא היינו נולדים, ולוותר על מין זה לוותר על חיים מלאים. הדחף המיני הוא דחף מולד שבלעדיו האנושות לא הייתה משיכה להתקיים, בדיוק כמו שבלי מזון ומים לא היינו שורדים.
כמי שעוסקת בטיפול פסיכולוגי, אני נתקלת הרבה באנשים שלא מעוניינים במין. במקרים שאני מכירה מתחת לחוסר ההתעננינות היו סיבות שהסבירו את חוסר ההתענינות:
אשה לסבית שלא הצליחה לממש את הנטיה המינית שלה וניסתה לצאת עם גברים אך סבלה מדחיה ורתיעה ממין עם גברים. הגיעה לטיפול בתולה.
חרדה ממגע חודרני, יש רצון למגע לא מיני אך חרדה גדולה מחדירה. בדרך כלל יש טרואמה מינית בעבר או חוויה של הורה חודרני. (לאו דווקא פגיעה מינית)

בחוויה של פגיעה מינית נוצר חיבור בין מין לגועל, בין מין לכאב, בין מין לניצול, בין מין לאשמה, וכל אלו יכולים בהמשך לפגוע ביכולת של אשה לחוות יחסי מין כהנאה וכמקור לעונג.

בעיית דימוי גופני וחוסר בטחון: "אני שמנה ואף גבר לא ימשך אלי" – כתוצאה מזה הימנעות טוטאלית מיחסים עם גברים ולכן גם העידר מיניות. במקרים אלו יש רצון לקשר וגם ליחסי מין אך אין אפשרות לממש את הרצון בגלל ההימנעות. במקרים כאלו לפעמים המיניות מוכחשת. כלומר נערה שמתבגרת ובטוחה שלא ירצו אותה, לא שווה לה להרגיש תשוקה ורצון מיני כי זה יהיה מתסכל מידי. יכול להתפתח מנגנון הגנה של הכחשת המיניות. אם אני לא מרגישה שאני רוצה מין אז גם אני לא מרגישה שזה חסר לי, כי במילא אף אחד לא ירצה אותי. אז עדיף ככה. אם הזמן מנגנון ההגנה חזק וקשה לשבור אותו.

ישנן חרדות ממין שנובעות מהתייחסות שלילית למין במשפחת המוצא . ההתייחסות השלילית מביאה לבעיה פסיכולוגית בתחום המיני. דוגמא להתייחסות שלילית היא כאשר ההורים מגיבים בכעס ובעונשים להתנהגות מינית של ילד (כגון אוננות) ובכך יוצרים אצל הילד קישור בין מין לאשמה.

אחת מהסיבות השכיחות לפניה לטיפול מיני אצל פסיכולוגים היא הימנעות ממין. לפעמים אין עניין במין בכלל ולפעמים יש סלידה ופחד ממין בעוד קיימת תשוקה ועוררות מינית בזמן אוננות.

ה"בחירה" לא לקיים יחסי מין יוצרת קשיים רבים כי רוב האנשים לא יסכימו להיות בקשר עם בן או בת זוג שמסרבים לקיים יחסי מין.

במקרים נדירים ישנה פניה לפסיכולוג כאשר נוצר מצב שבו זוג נשוי מעולם לא קיימו יחסי מין . לדומא: היא היתה קורבן לפגיעה מינית בתוך המשפחה והוא היה גבר שבחר מסיבותיו שלו לחיות איתה. (סיבות שלו יכולות להיות היותו הומוסקסואל או סיבות אחרות) הם רצו להביא ילדים ועשו טיפולי פוריות.

פסיכולוגים מטפלים גם בגברים שהינם בתולים בגיל מבוגר. דוגמא: ישנם גברים שמרגישים צורך במין אך בתולים בגלל חוסר יכולת ליצור קשר עם נשים ופחד מאד גדול מקשר. ישנם פחות גברים שמצהירים על עצמם שהם א- מיניים מאשר נשים. במקרה של נשים שטענו שאינן מעוניינות במין, כאשר מכירים את סיפור חייהן לעומק, לעיתים רבות מוצאים סיבות אפשרויות מהתחום הנפשי-פסיכולוגי שמסבירות את ההימנעות ממין וחוסר העניין ממין.

יחד עם זאת, ההסטוריה מראה שהרבה מהתופעות שמקבלות הסברים פסיכולוגים בקרב אנשי מקצוע , במהלך השנים הדיעה המקצועית לגביהן משתנה.. היום למשל הוכח מחקרית שפעמים רבות דיכאון נובע מחוסר איזון של כימיכאלים במוח, ולא בהכרח מסיבות חיצוניות או בין אישיות. באותו אופן להורמונים בגוף יש השפעה גדולה על המיניות ותשוקה, וייתכן ובעתיד גם לנושא של א-מינות יהיו הסברים נוספים. בכל מקרה, בדרך כלל כשאנחנו מדברים התנהגות של בני אדם התמונה מורכבת וקשורה ממכלול של סיבות. זו הסיבה שלמרות שנשים רבות עוברות חוויות של פגיעה וניצול מיני , המיניות והרצון למיניות ממשיכה להתקיים אצל רובן.
כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה, הרצליה