קצת על אהבה ותשוקה *

מאת סיון זיידל-מדר, פסיכותרפיסטית בכירה

כמי שמכירה את עולם הפנויים והפנויות מקרוב , יוצא לי להרהר לא פעם בשאלה הפילוסופית על מהי אהבה. כולנו רוצים קשר זוגי שתהייה בו אהבה….אבל אהבה זה בדרך כלל ת נאי הכרחי ולא מספק.
יש פעמים שפוגשים אדם, אנו מגלים שאנחנו אוהבים אותו כאדם. יש בו המון מעלות….ובכל זאת אנחנו יודעים שלא נ וכל להתאהב בו….לפעמים זה בגלל שאנחנו יודעים שלא תהייה משיכה מינית. לפעמים בגלל שמשהו אחר מפריע לנו. לא פשוט למצוא אדם שגם נרגיש אהבה אליו…גם נימשך אליו וגם יענה על קריטריונים אחרים שחשובים לנו שאינם קשורים בהכרח לרגש של אהבה ותשוקה. (שיקולים רציונליים- פרקטיים).

נשאלת השאלה למה זה קשה כל כך?
אהבה ותשוקה הם רגשות שונים ובלתי תלויים. אפשר לאהוב מבלי לחוש תשוקה מינית ואפשר לחוש תשוקה מינית מטורפת ולא לאהוב.
הרבה מאיתנו מאחלים לעצמנו קשר שבו נרגיש את שני הרגשות האלו: אהבה ותשוקה. זה לא תמיד מצליח לנו, ומהניסיון הקליני של מטפלים רבים, ניתן לומר שהקושי לשלב תשוקה ואהבה בקשר בו זמנית היא בעיה נפוצה למדי. במילים אחרות , פעמים רבות אנחנו יכולים לאהוב ויכולים לחוש תשוקה, אבל אנחנו לא תמיד מסוגלים לחוות גם אהבה וגם תשוקה עם אותו בן זוג באותו הזמן.
אהבה רומנטית מצריכה את שני המרכיבים: אהבה ותשוקה. למעשה, הרומנטיקה מתעוררת במתח שנוצר מה-בו זמניות של אהבה ותשוקה. אהבה ללא תשוקה יכולה להיות רכה, אינטימית, ובטוחה, אך באהבה ללא תשוקה חסרים המימדים של הרפתקנות, תחושת הסיכון וההתרגשות שהם הבסיס לתשוקה רומנטית. תשוקה ללא אהבה יכולה להיות חוויה מגרה ומהנה, אך תשוקה ללא אהבה אין בה את המימד של עוצמה וסכנה שמעמיקה את התשוקה הרומנטית. זו הסיבה שכשמישהו מספר לי בהתלהבות על הכרות חדשה שכולה זיקוקים ופיצוצים ומתאר קשר שהתחיל עם הרבה להט ותשוקה….שאני לא ממהרת להתלהב יחד איתו. לא סתם אומרים שמה שמתחיל כל כך מהר גם נגמר כל כך מהר. זה לא ת מ יד ככה, אבל אם בני הזוג לא עוצרים כדי להכיר אחד את השני באופן רגשי, הרבה פעמים האכזבה לא מאחרת לבוא.
הנושא של תשוקה מינית הוא נושא מורכב לפעמים. יש בנו את הרצון לחוויות מיניות מסעירות ובכל זאת גברים רבים בתקופתנו, עדיין נאבקים בקושי בבחירה בין נשים שנחשבות יותר "מכובדות" או "מהוגנות" לבין נשים ש"מתמסרות בקלות". באותו אופן נשים בזמננו נאבקות בחלוקה הברורה שבין אהבה לגברים "טובים", "נחמדים", אחראים ותלותיים, לבין התשוקה לגברים שהן חוות כמרגשים, חסרי זהירות ולפעמים אפילו קצת מסוכנים. אני שומעת לא פעם נשים שמתלוננות כי הגברים שמדליקים אותן הן כאלו שהן יודעות שבסוף תפגענה מהם…ואלו שהן יודעות שהם נאמנים, מסורים, גברים של אשה אחת, משעממים אותן…..

הכמיהה לבית מול הצורך בהרפתקאות
מצד אחד הרבה מאתנו משקיעים זמן בבניית בית, יציבות בחיים, הקמת משפחה. מצד שני אנו משתוקקים לחופש מתחושת "בית הכלא" שמונעת מאתנו את יצר ההרפתקנות ואת הצימאון לחדשנות. באותו אופן אנשים נוודים לעיתים מייחלים לבית קבע. הקונפליקט הזה בין הביתיות להרפתקנות קיים בשני המינים למרות שבאופן סטריוטיפי מקובל לשים על האישה את הרצון היותר חזק לבית. התשוקה הרומנטית נולדת מתוך התלכדות של שני הזרמים האלו בנפש (הרצון לבית והרצון להרפתקה). במילים אחרות, אם נרגיש רצון לבנות בית עם הגבר או אשה שאליה אני נמשך…אזיי אני במקום טוב להיות בו:-)

קצת הסטוריה
הקשר בין נישואין לאהבה רומנטית אינו מובן מאליו. מבחינה היסטורית מושג החיזור הרומנטי התפתח בתקופה שבה נישואין היה חוזה כלכלי ופוליטי שאורגן על ידי המשפחות. אהבה רומנטית התקיימה מחוץ למוסד הנישואין, כרגש שהופיע באופן ספונטני ללא ארגון מראש.
במאה ה-17 (באירופה ובאמריקה) המושגים הקוטביים של נישואין ואהבה החלו להתלכד. התייחסו לנישואין כקשר של תשוקה, והציפייה מבני הזוג שסודרו לנישואין הייתה שילמדו לאהוב אחד את השני.
במאה ה-19, כשנישואין מאורגנים כבר לא היו הנורמה, הרצף התהפך: לא הנישואין היו אמורים להוביל לתשוקה ארוטית אלא התשוקה המינית וההרפתקה הובילה לנישואי אהבה.
ולסיום, אי אפשר שלא להזכיר במעט עצב (מבחינתי לפחות)שהקשר בין תשוקה ומחויבות, ובין אהבה לנישואין תמיד היה לא יציב ולעיתים הקשר הוא מקרי בהחלט. האהבה ונישואין הן החיבור האידיאלי ללא ספק ….אבל כאשר התשוקה נעלמת החיבור מתרופף.

* החלקים התיאורתיים מבוססים על הפרק הראשון של ספרו של סטפן מיטשל "האם אהבה יכולה להימשך?" Can Love Last?

 

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית בכירה

דיכאון אצל מתבגרים אינו עוד יום של מצב רוח רע או מלנכוליה רגעית אלא בעיה רצינית שמשפיעה על כל תחומי החיים של המתבגר או מתבגרת. דיכאון אצל בני נוער עלול להוביל לשמוש בסמים, שתיית משקאות אלכוהוליים, שנאה עצמית, פגיעה עצמית, אלימות ובמקרים הקיצוניים ניסיונות אובדניים.

שנות ההתבגרות הן שנים שמלוות בסערות נפש, אך מרבית המתבגרים מאזנים את הקושי של גיל ההתבגרות באמצעות חוויות משמעותיות חיוביות כגון חברות עם בני נוער אחרים, הצלחה בלימודים ובפעילויות חברתיות ובהתפתחות איתנה של תחושת עצמי ברורה.
מצבי רוח משתנים והתנהגות מרדנית הן חלק מגיל ההתבגרות אך דיכאון הוא משהו חזק ואחר. דיכאון צובע את האישיות של המתבגר, מביא לתחושות עצב, ייאוש או כעס שמשתלטות על שאר חלקי האישיות.
שכיחות דיכאון אצל בני נוער גבוהה בהרבה ממה שחושבים ויש הטוענים שרק 20 אחוז מהמקרים של מתבגרים הסובלים מדיכאון מקבלים עזרה וסיוע מקצועי. בניגוד למבוגרים שיכולים לפנות לעזרה בעצמם, מתבגרים תלויים בהורים או בצוות חינוכי שיזהו את המצוקה שלהם וידאגו  לכך שיקבלו טיפול מתאים.

סימנים וסמפטומים של דיכאון מתבגרים
מתבגרים מתמודדים עם לחצים נפשיים מסוגים שונים. השינויים הפיזיולוגיים, שאלות זהות ושאלות השתייכות גורמים לא פעם ללחץ נפשי. בנוסף, הדחף לעצמאות מביא עמו לא פעם לקונפליקטים רבים עם גורמי סמכות, בעיקר ההורים. בתוך התהליך הסוער הזה, לא תמיד קל להבחין בין מצבי רוח רעים נורמליים של מתבגרים לבין דיכאון שמצריך טיפול מקצועי. (טיפול תרופתי ו/או שיחתי). בנוסף, מתבגרים שחווים דיכאון לא תמיד נראים עצובים כלפי חוץ ולא תמיד מסתגרים ומתרחקים מהסביבה. יש מצבים בהם הסמפטומים הבולטים של דיכאון הם עצבנות, תוקפנות וזעם.

סמפטומים שמאפיינים דיכאון אצל בני נוער:

• עצבות וחוסר תקווה
• עצבנות, כעס, עוינות
• מצבי בכי חוזרים ונשנים
• התרחקות מחברים ומבני משפחה
• חוסר עניין בפעילויות מחוץ לבית
• חוסר שקט ונרגנות
• תחושות חוסר ערך ואשמה
• חוסר מוטיבציה והתלהבות
• עייפות וחוסר אנרגיה

קשיי ריכוז

• שינויים בהרגלי אכילה ושינה
• תלונות כל כאבים כגון כאבי ראש וכאבי בטן שלא נמצא להם מקור פיזי.
• מחשבות על מוות או התאבדות

אחת הדרכים להבדיל בין דיכאון אצל נער או נערה לבין "מצבי רוח של גיל ההתבגרות" היא לתת את הדעת לגבי כמה זמן הסמפטומים קיימים ובאיזו עוצמה, וכמה ההתנהגות של הנער או נערה שונה מההתנהגות הרגילה שלו או שלה.  כאשר השינויים באישיות ובהתנהגות הם דרמטיים ומתמשכים אלו נורות אזהרה אדומות.

ההשלכות של דיכאון אצל מתבגרים
לעיתים רבות התנהגות מרדנית והתנהגות שמסוכנת מבחינה בריאותית בעצם מצביעה על דיכאון. חלק מההתנהגויות שמפורטות בהמשך הן בעצם ניסיונות התנהגותיים של המתבגר להתמודד עם הכאב הנפשי שלהם:

• בעיות בתחום ביה"ס. בעיות בריכוז, היעדרויות רבות, ירידה בהישגים, תסכול במשימות.
• בריחה מהבית. מתבגרים רבים שנמצאים בדיכאון בורחים מהבית או מדברים על כך.
• שימוש באלכוהול וסמים. השימוש הוא ניסיון להקל על הכאב הנפשי אך באופן פרדוקסלי רק מחמירה את המצב.
• הערכה עצמית נמוכה. דיכאון מביא לרגשות דומיננטיים  של דימוי עצמי שלילי ומכוער, בושה, כישלון וחוסר ערך.
• התמכרות לאינטרנט. ההתמכרות היא בריחה מהבעיות אך יכולה להגביר את הבדידות וניכור ולהחריף את הדיכאון.
• התנהגות מסוכנת. מתבגרים בדיכאון נוטים להתסתכן בהתהגויות כגון נהיגה פרועה, אבוד שליטה בשכרות ובפעילות מינית לא בטוחה ומסוכנת.
• אלימות. שנאה עצמית ורצון למות יכולים לגרום לאלימות קשה.

נורות אזהרה בנוגע לניסיון התאבדות אצל בני נוער

• המתבגר מדבר או מתבדח על להתאבד
• המתבגר משמיע אמירות כגון "היה עדיף שאני אמות" , "הלוואי ויכולתי להיעלם", או "אין שום דרך לצאת מהמצב" וכיו"ב.
• דיבורים חיוביים או רומטיים בנוגע למוות ("כשאני אמות יתגעגעו אלי")
• כתיבת שירים או סיפורים על מוות ואובדנות
• מסירת חפצים אישיים משמעותיים
• פרידה מחברים ומשפחה בצורה שמרגישה הפעם האחרונה
• ניסיונות חיפוש אחר כלי נשק או תרופות או דרכים אחרות להתאבדות

אם אתם חושדים שהמתבגר שלכם סובל מדיכאון, אל תחכו שהבעיה תעבור מעצמה. גם אם בסופו של דבר יסתבר שמדובר בבעיה אחרת ולא בדיכאון, עדיין ככל הנראה שהבעיה מצריכה טיפול מקצועי. חשוב לפתוח את החשש הזה עם המתבגר ולעודד אותו לשתף אתכם במה שעובר עליו. גם אם המתבגר מכחיש שמשהו לא כשורה, חשוב לסמוך על האינטואיציה שלכם. הכחשה היא  מנגנון מאד חזק, והרבה מתבגרים מכחישים שהם בדיכאון גם בזמן דיכאון חריף. בנוסף, מתבגרים רבים חשים אשמה וחוסר רצון לבטא את רגשותיהם, ולא תמיד נפתחים.

כשמדברים עם מתבגרים על מצבם הנפשי חשוב:

• להציע תמיכה ללא תנאי. לא לשאול הרבה שאלות אלא לומר שאתם מוכנים לתת להם כל עזרה שיצטרכו.
• להיות עדינים אבל נחושים. גם עם המתבגר מסרב לדבר על הנושא אל תוותרו. תכבדו את הקושי לשוחח על הנושא אבל הדגישו את הדאגה שלכם ואת הנכונות להקשיב.
• להקשיב בלי להעביר ביקורת או לשפוט . להקשיב בלי נקיטת עמדה מעשית כלשהי.
• לתת תוקף לרגשות. תנו הכרה לרגשות ולכאב גם אם מה שנאמר לא נשמע רציונלי.

פניה לטיפול 
הנזק  של דיכאון לא מטופל מאד גדול, אז אסור לנקוט בעמדה של לחכות ולקוות שהסמפטומים יעלמו. אם הבחנתם בסימני האזהרה, עליכם לפנות לעזרה מקצועית באופן מיידי.

בשלב הראשוני רצוי לפנות לרופא משפחה ולשלול סיבה פיזית שיכולה גם כן לגרום לדיכאון (כמו למשל בעיה בבלוטת התריס, ואנמיה ועוד) .

הטיפול הפסיכולוגי שמומלץ בדיכאון הינו טיפול פסיכולוגי בשיטת CBT  (טיפול התנהגותי קוגניטיבי) .

בהרבה מקרים חייבים לשקול גם טיפול תרופתי. טיפול תרופתי יכול לרשום רק רופא. מומלץ לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר ילדים ונוער שכן השימוש בטיפול תרופתי  מחייב מעקב וייעוץ צמודים כדי לוודא שהתרופא יעילה ועוזרת  ואינה גורמת לתופעות לוואי בלתי רצויים. במקרים חריגים השימוש בתרופות נוגדות דיכאון אצל מתבגרים עלולים להחריף את הדיכאון ולכן חייבים להיות עם יד על הדופק כשמתחילים טיפול תרופתי וליצור קשר עם הרופא המטפל בכל שאלה או דאגה. כמו כן לאחר שמתחילים טיפול תרופתי חייבים להגיע לפגישות מעקב אצל הרופא המטפל לפי הנחיות הרופא
כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה

מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה

מבוא
הסטטיסטיקה מדברת על אחוז גבוה יחסית של נשים וגם גברים שעברו פגיעה מינית כלשהיא בילדות. המחיר הנפשי של פגיעה מינית הוא רב, ויש לפגיעה השלכות רבות על חייהם של הנפגעות והנפגעים.
לא בכל טיפול פסיכולוגי עולים הקשיים שיש בתפקוד המיני, אבל אין ספק שפגיעה מינית משפיעה על המיניות.
"חיינו המיניים הם מקור האיווי בחיינו, מקור החסר, אי הנחת והפניה אל האחר" (באלינט)
יחסי מין בבגרות מספקים בין היתר את הצורך שלנו במגע פיזי. המיניות היא מקור למגע פיזי.
להיעדר מגע פיזי יש השלכות רבות על נפש האדם.

ניתן לראות את החשיבות של מגע פיזי דרך ההתבוננות במה שקורה לתינוק לאחר לידתו:
• מרגע הלידה התינוק זקוק לאחר כדי לחיות
• צרכים בסיסיים של תינוק: חום, מזון ומגע פיזי
• בלי מגע פיזי תינוקות מתים (זה הוכח במחקרים שנעשו בבתי יתומים)
• תינוק לא נולד עם הרצון לחיות. רק דרך הטיפול הפיזי והאהבה של אמא שלו התינוק ירצה לחיות
יש קשר בין פגיעות ראשוניות בהתקשרות לבין קושי ביצירת אינטימיות בבגרות.
הפגיעה המינית מהווה שבר נוסף על גבי "השבר הבסיסי"
במיניות בוגרת קיימת אפשרות לחוות את הסיטואציה של התמזגות אמא-תינוק
למרות שנפגעות ונפגעי פגיעה מינית צמאים לחום ואהבה הפגיעה לא מאפשרת להם פעמים רבות להשיג אינטימיות וקשר זוגי בוגר מיטיב שהיה יכול תת מענה לצרכים האלו.
יש קשר בין החסר במגע לבין הרצון למות.

הפגיעה המינית כוללת פריצת גבולות הגוף, פגיעה גופנית ומינית, חשיפה להתנהגות מינית שלא בהתאמה לגיל ולשלב ההתפתחות של הילד, גדילה בתוך דינמיקה משפחתית שמאפשרת לפגיעה להתרחש וניצול של יחסי אמון ותלות.
הבעיות השכיחות בתפקוד המיני אצל אנשים בוגרים שעברו פגיעה מינית בילדות באות לידי ביטוי בכל אחד מהשלבים השונים שיש במחזור התגובה המינית:
מתוך :DSM-V
Sexual Dysfunctions- הפרעות בתגובה המינית או כאב בזמן יחסי מין
4 שלבים במחזור התגובה המינית
שלב 1 – תשוקה desire
שלב 2 – עוררות מינית excitement
שלב 3 – אורגזמה
שלב 4 – רגיעה resolution
פגיעה מינית זה לא יחסי מין, זו אלימות

הפרעות בתשוקה מינית
היעדר תשוקה Hypoactive sexual desire disorder
סלידה ממין Sexual Aversion Disorder
הפרעות בעוררות מינית
אצל נשים לעיתים יש יובש בנרתיק
אצל גברים בעיות בזיקפה
הפרעות באורגזמה orgasmic disorders
קושי להגיע לאורגזמה
שפיכה מוקדמת
זיוף אורגזמה
בעיות בשלב הרגיעה
• האם בסיום האקט המיני ההרגשה טובה או לא
• האם אחרי יחסי מין מרגישים סיפוק? הנאה? או אשמה?
בעיות של כאב בזמן יחסי מין (הגוף זוכר את הכאב)
Dyspareunia (כאב גניטלי שלא נובע מבעיה רפואית)
Vaginismus (שלא נובע מבעיה רפואית)
את ההפרעות בתפקוד המיני ניתן לייחס לחרדה, פלשבקים וזיכרונות טראומתיים שמעורר כל גירוי מיני. חלק מהנפגעים מפתחים תסמונת לחץ פוסט טראומטית PTSD שבה גבוה שיעור הבעיות המיניות.
◄ ניתן לייחס את ההפרעות גם לאספקטים רגשיים כגון אשמה שנובעת מהחוויה שהייתה בילדות שלא מאפשרת התמסרות
הבעיות השכיחות במיניות של נפגעות ונפגעים בילדות:
( יש לציין שבעיות אלו יכולות להיווצר גם בגלל סיבות אחרות שאינן קשורות לפגיעה מינית, למשל בעיות במערכת היחסים הזוגית או מסרים לא בריאים לגבי מין)
♥ הימנעות או חשש ממין
♥ התייחסות למין כאל מחויבות
♥ רגשות כעס, גועל או אשם בתגובה למגע
♥ קשיים בעירור או בתחושה מינית
♥ ריחוק רגשי או ניתוק רגשי בזמן קיום יחסי מין
♥ פולשנות של מחשבות ותמונות מיניות מעוררות מצוקה
♥ התנהגות מינית כפייתית או לא מותאמת
♥ קשיים בשמירה על קשרים אינטימיים או הימנעות מהם
♥ קשיים אורגזמיים או כאב וגינאלי
דפוסים "פתלוגיים" של התנהגות מינית
דפוס ההימנעות
רמות שונות של הימנעות מיחסי מין עד כדי רתיעה מכל גירוי שעלול לעורר זיכרון של החוויה הטראומית.
דפוס של ACTING OUT מיני
עיסוק אובססיבי במין כדי להשיג תחושת שליטה
פרטנרים רבים, פרובוקטיביות מינית, זנות, עבודה במועדוני סאדו-מזוכיזם
אחד הסימנים לפגיעה מינית אצל נערות זו התנהגות פתיינית, פרובוקטיביות מינית, בלבול בין מין ואהבה שמביא לפגיעה חוזרת
מה שחשוב לזכור זה שיש אפשרות לטפל בקשיים השונים ובבעיות המתעוררות בקיום יחסי מין, ושאין סיבה להמשיך ולסבול ולשלם את המחיר של הפגיעה.

 

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה

מאת סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה

מיליוני אנשים בעולם סובלים מהפרעות חרדה, נדודי שינה ודיכאון. באותה עת, אותם אנשים מתמודדים גם עם הצורך לתפקד בעבודה ובשגרת יומם, להצליח בלימודים, ולעיתים רבות גם לתפקד כהורים.
כולנו מחפשים דרכים יעילות להרגיע את עצמנו במצבים בהם אנחנו חשים מתח או לחץ נפשי.
המודרניזציה, שהביאה עמה את לחצי החיים והעומס הרגשי הכרוך בהם, הצליחה במקביל גם לפתח תרופות שונות שמקלות על הסימפטומים של לחץ נפשי. לפי הסטטיסטיקה, כל אדם שני בעולם המערבי משתמש בשלב כלשהו בחייו בתרופה מרגיעה כזו או אחרת.
אנשים הסובלים מלחץ נפשי שמתבטא בחרדה, דיכאון, נדודי שינה ועוד, פונים לעיתים לטיפול תרופתי בלבד, להשגת הקלה מהירה באמצעות התרופה. הטיפול התרופתי המסורתי יינתן עם הצגת מרשם חתום על ידי רופא המוסמך לכך בלבד, אך קיימות בשוק גם תרופות רבות הנמכרות ללא צורך במרשם, ביניהן תרופות המבוססות על צמחי מרפא.
יחד עם זאת חשוב להבין שתרופה מטפלת בהיבטים הפיזיולוגיים הנגרמים בשל הלחץ, כלומר בסימפטום (הביטוי החיצוני של הבעיה נפשית) ולא בבעיה הרגשית, וטיפול תרופתי שאינו מלווה בתהליך של טיפול פסיכותרפי לא ייתן מענה לגורמים ללחץ הנפשי.
מאחר ופסיכותרפיה הינה תהליך, קשה להבחין ביעילותה באותה המהירות כמו בעקבות שימוש בתרופה, אולם מחקרים מוכיחים שבמקרים המצריכים טיפול תרופתי, השילוב בין שיחות לתרופות הוא היעיל ביותר. התרופה מרגיעה את ההיבטים הפיזיולוגיים של הבעיה והשיחות מאפשרות בנייה וחיזוק.
מתן תרופות לטיפול בלחץ נפשי מחייב מעקב ופיקוח רפואי ובמקרים המחייבים טיפול תרופתי ובהם לא ניתן לסייע באמצעות פסיכותרפיה בלבד (למשל במצב של דיכאון המלווה במחשבות אובדניות וחוסר תפקוד) על הפסיכותרפיסט להפנות את המטופל להתייעצות אצל רופא מוסמך לקבלת טיפול תרופתי במקביל.

 

כל הזכויות שמורות © סיון מדר, פסיכותרפיסטית קלינית בכירה, הרצליה